מאת: הרב צבי גטקר
התפילה היא עמוד העולם, בפרשה זו אנו למדים על כוחה העצום של התפילה, ופרשתנו אף מלמדת כי אפילו תפילתם של רשעים מתקבלת, כפי שהתקבלה תפילת הנער 'ישמעאל' "באשר הוא שם", מדהים!, והחכמה והדרך הנכונה היא לנצל את הכוח העצום הזה ולזכות ע"י בזה ובבא.
חברי היקר זצ"ל אברך גאון וצדיק, היה מסובל ביסורים תקופה ארוכה, בכאבו כי מר, פנה אל ביתו של ראש ישיבת מיר הגאון הגדול רבי אריה פינקל זצוק"ל, בהגיע תורו הוא התיישב אל מול פני מרן זצ"ל ואמר בכאב, "רבינו, הקב"ה לא שומע את תפילותי!, אני חש כי מתקיים בי הפסוק גם כי אזעק ואשווע שסתם תפילתי", רבי אריה בפנים קורנות הרחיב את חיוכו שלא מש מפניו וענה לו כהאי לישנא, "היודע הינך מי הוא זה שהיה אמור לומר כך? יותר מכל אחד אחר?, מי שהיה אמור להרגיש כי הקב"ה אינו שומע ומאזין לתפילותיו ותחנוניו הוא אברהם אבינו ע"ה, שווה בנפשך את אותם עשרות עשרות שנים שבהם אברהם אבינו מוסר את נפשו כפשוטו למען הקב"ה, מפרסם את שמו בעולם של כפירה וע"ז ומתנסה בניסיונות עצומים, ובפיו ובפי אשתו שרה אמנו תפילה אחת, בקשה אחת ויחידה, בן זכר, שימשיך את המפעל העצום שלהם להמלכת הקב"ה על באי עולם." עשרות! שנים, והקב"ה לכאורה השיב את פניהם ריקם. "אבל מה האמת, התרחב עוד חיוכו של ראש הישיבה, רבי אריה, אנחנו יודעים את דברי חז"ל כי לא נבראו האבות עקרים, אלא משום שהקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים..", כלומר בדיוק הפוך מהמחשבה הפשוטה, שהייתה יכולה חלילה להתגנב, מה כבר יש להתפלל אחרי עשרות שנות עקרות, כנראה שהקב"ה לא מקשיב, והאמת?, האמת היא שהקב"ה לא רק מקשיב, אלא מתאווה, משתוקק כביכול, לתפילות הללו, המצב לא משתנה, לא בגלל שהקב"ה לא שומע, אלא הקב"ה יצר את המצב הזה כי הוא מחכה ומשתוקק לתפילתם של צדיקים.
עד שהגיעה הבשורה האלוקית, כעת חיה, הנך יולדת בן. וכך הוא אצל כל אחד, הקב"ה מאזין, וכביכול מכונן את כסאו והנהגתו ע"י וע"פ התפילות, כפי שאנחנו משבחים אותו 'יושב תהילות ישראל', הקב"ה ממתין, מצפה ומשתוקק, לתפילה נוספת באותו עניין, כן, אותה הבקשה שתלויה בפינו כבר כ"כ הרבה פעמים. הקב"ה יושב וממש מצפה מתי נבקש אותה שוב.
והנה, סיים סבא בזעקה, היום נולדו לרבי משה שני בנים!,
מעשה נפלא שחוויתי אישית על כוחה של תפילה, ערב אחד נכנסתי אל ביתו של סבא זצ"ל, סבא היה כבר בן כשבעים. אור היה על פניו, ובזעקה אילמת הוא זעק, 'כן, זוהי כוחה של תפילה', על שום מה, זעק סבא כך, הסכיתו ושמעו, מעשה שהיה כך היה.
בצפון בני ברק, מתקיים זה עשרות שנים מנין לתפילת שחרים עם הנץ החמה, מטבע הדברים רוב משתתפי המנין הקבועים הינם אנשים מבוגרים יחסית בני 60+, וביניהם אם לא המבוגר שבהם, היה יהודי ת"ח, שחיכה עדיין לזיווגו, רבי משה שמו, רבי משה שיחיה, התפלל במנין כמו יתר המשתתפים בקביעות ובהתמדה, ופעם בשנה ביום היארצייט של אביו היה ניגש לעמוד התפילה ומשמש כחזן, ובסיום התפילה מגיש 'תיקון' מיני מזונות ומשקה, ועורך סיום מסכת לעילוי נשמת אביו.
וכך סיפר לי סבא: כל שנה בקביעות בעת אמירת ההדרן היה מתחנן ר' משה בדמעות בקול מתחנן ונשנק, את המילים 'וזכות כל התנאים והאמוראים יעמוד לי ולזרעי שלא תמוש התורה מפי זרעי מפי זרע זרעי' והיה אומר את המילים בהטעמה ורגש, ואנחנו, סיפר סבא, היינו מחייכים בעדינות, וחשבנו בליבנו הרי אנו כבר מחתנים נכדים, והוא מבוגר מאיתנו, על מה הוא מתפלל בתקווה חזקה כ"כ, והנה, סיים סבא בזעקה, היום נולדו לרבי משה שני בנים!, בגיל 72!, מי האמין שהוא ישא אשה, וק"ו בן בנו של ק"ו יולדו לו בנים, והפלא קרה יש לו שני בנים!, הלא אין זה אלא מכוח התפילה.
אכן באותה תקופה [התאומים הללו חגגו כבר יחד עם אביהם לאוי"ט את הכנסם לעול תורה ומצוות..] המקרה המרגש הזה דווח בכל העולם, אך העיקר לא דווח, בשום מקום לא דווח הסוד הנפלא של מה שעומד מאחורי הפלא הזה, שהאמת היא כי ר' משה זכה לילדיו מכח תפילת אמת שהיה מתפלל וחוזר ומתפלל ללא יאוש או לאות.
זוהי כוחה של תפילה, ולואי שננצלה.
אכן מנין מגיעים כוחות נפש להתפלל ושוב להתפלל כמאמר חז"ל התפלל ולא נענה יחזור ויתפלל?.
בהפטרת הפרשה מספר הנביא כי אשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע, אומרים חז"ל צעקה כמנין צעק"ה!, אשת עובדיה באה אל איש האלוקים, נציג האלוקים בעולם, הנביא אלישע, וצעקה על מצבה ומצב בניה, מאתיים, ושישים, וחמש, פעמים!, והיא הפסיקה רק כשהנביא נפנה אליה ואמר לה, מה יש לך בבית.
נשאלת השאלה איך היה בכוחה לצעוק ולהתחנן שוב ושוב, והרי אלישע לא עונה, וכנראה יש סיבה למה הוא לא עונה, כבר 264 פעמים צעקת, מה יועיל עוד, והתשובה היא פשוטה, אשת עובדיה באה אל בעלה והוא אמר לה מקברו לכי אל אלישע, היא יודעת בצורה ברורה וחדה, כי כאן טמונה ישועתה, ולכן היא לא הרפתה.
כן הוא הדבר, בתפילה לה', ועל אחת כמה וכמה, ומי יודע, אם לא האמונה הזו גופא בכוח התפילה, היא המושיעה, והמועילה שהתפילה תתקבל ברחמים.
כשעומד יהודי ומבקש בפעם המי יודע כמה את אותה בקשה, בעצם תפילתו כל כולו אומר, אני מאמין שהבורא יתברך שמו לו לבדו ראוי להתפלל, ואין ראוי להתפלל לזולתו. שהרי למה אני מבקש שוב ושוב, כי אני יודע שאין מען אחר לפנייתי, אין לי על מי להישען. רק עליך רבון כל העולמים.
הגאון רבי דוד פרנקל זצ"ל סיפר
הגאון רבי דוד פרנקל זצ"ל סיפר כי נכנס פעם אל ביתו של החזו"א וראה כי החזו"א יושב ומעיין כדרכו בגמרא, ואשה אחת עומדת לידו ומבקשת 'רבי תברך את בני שיתרפא ממחלתו' והחזו"א לא מגיב, והיא מפצירה שוב ושוב, והחזו"א לא מגיב, כשראה שכך הם פני הדברים פנה אל האשה ואמר לה, וכי את לא רואה שהרב לא מתייחס?, מה את ממשיכה?.
והאשה פנתה ויצאה, תכף כשהיא יצאה, אמר לו החזו"א בתערומת, דודל' מה עשית? למה הפסקת אותה, הלא כ"כ אמונת חכמים היה בהפצרתה, ובתחנוניה, למה עצרת את המעמד הזה?.
על אחת כמה וכמה כשפונים, ומפצירים, תפילה, ועוד תפילה, ועוד תפילה, כמה כמה אמונה בהשם יש כאן, איזו גדולה. איזו מעלה יש לתפילה ההיא המספר 265 שעומד אדם ומבקש שוב, רבון כל העולמים אנא ה' הושיעה נא.
(לתגובות והארות [email protected])