"לא התביישתי, ניגשתי לבמה וביקשתי לשוחח עם מנהל התזמורת. האנשים שם פתחו עליי זוג עיניים, אבל לבסוף הראו לי היכן הוא. ניגשתי ואמרתי לו: אתה לא מכיר אותי, סתם נקלעתי לכאן, אבל אני חייב לומר לך כל הכבוד…"

כל מילה של מחמאה, אם היא נכונה, ואם היא יוצאת מעמקי הלב, עשויה לפעול גדולות ונצורות של ממש. הגיע לידיעתנו מעשה מופלא שאירע בחדר באחת ממחלקות בית החולים 'תל השומר', כאשר אברך ירא שמים שהה שם בצוותא עם יהודי שאינו שומר תורה ומצוות שסעד את אביו החולה.

מספר האברך: כשראיתי את מסירותו של האיש למען אביו הזקן, ניגשתי אליו ואמרתי לו בסך-הכל כמה מלים בודדות: אל תשאל איזו מצווה גדולה אתה מקיים בכך שאתה מביא את אביך לטיפול בבית החולים! אם תשמע לי – אל תמכור את המצווה הזו לאף אחד!

הוא שמע את הדברים, ולא הגיב מיידית. אבל לאחר כמה דקות ניגש אליי בפנים סמוקות, וביקש לשאול מה היא בדיוק מצוות כיבוד-אב ומה היא מכילה בתוכה… ואני, ניצלתי את ההזדמנות והמשכתי לשפוך עליו עוד ועוד דברי-שבח על כך שהוא מתמסר למען אביו. אתה אדם עובד, כל-הכבוד לך שאתה מוכן להפסיד ממשכורתך ומזמן העבודה שלך על מנת לסייע ביד אביך. והוספתי את מה שמובא שיסודה ועיקרה של מצוות כיבוד-הורים הוא בגין הכרת הטוב על כל מה שהם עשו עבורנו.

האיש האזין לדברים בעיניים פעורות ובאוזניים כרויות, ואני המשכתי והמשכתי לשבח אותו ואת המצווה הגדולה שהוא עושה. בשלב מסוים נפרדו דרכינו, לא לפני שהזדהיתי לפניו בשמי המלא, וכל אחד עזב את המחלקה. אבל מהר מאוד התברר שהדרכים כלל לא נפרדו.

לאחר כמה ימים אני מקבל טלפון מהאיש, המבקש לבוא לביתי. לא אאריך בפרטים, ואספר רק שהוא הגיע יחד עם רעייתו וילדיו, וישבו בביתנו כ-5 שעות, עד שיצאו משם בהחלטה לשמור מצוות. "אם זה החינוך שהתורה מעניקה לשומריה, גם אני רוצה לשמור את מצוות התורה", אמר, והדגיש בפניי שהדבר שמשך אותו יותר מכל היתה ההתייחסות שלי אליו, ודברי השבח המופלגים ש'שפכתי' עליו.

*

סיפור דומה ששמענו ממקור ראשון היה מאברך ת"ח שהזדמן בימי בין הזמנים לחנות מכולת ברחובה הראשי של המושבה ראש פינה. הוא נכנס לשם כדי לרכוש מוצרי חלב למשפחתו ששהתה בצימר, והבחין שהחנות מסודרת מאוד. כל המוצרים מונחים בצורה מאורגנת, באופן שאפשר להגיע מיד לכל מוצר בלי לטרוח ולחפש הרבה. ניכר היה שבעל המכולת תכנן את חנותו בצורה מיוחדת במינה.

"ניגשתי אל בעל החנות", הוא מספר, "ושיבחתי אותו במלים פשוטות על הסדר שרואים בחנות שלו, והדגשתי שלא בכל חנות יש סדר כזה. רואים שאתה אדם מסודר מטבעך, אמרתי לו, וזו תכונה מאוד טובה ונכונה. האיש נהנה מאוד מהדברים ושירת אותי אחר-כך בצורה מיוחדת, ואף ליווה אותי בדרכי החוצה תוך שהוא משבח את השם ותורתו.

"זה היה אשתקד. והנה, גם בשנה האחרונה שהיתי בראש פינה בימי בין הזמנים של חודש מנחם-אב, ונכנסתי לחנות המכולת ההיא. אני עצמי שכחתי כבר ממה שהיה בשנה הקודמת ומהמילים היפות שאמרתי לבעליה של החנות. אבל הוא, הבעלים, לא שכח… מיד כשנכנסתי למכולת, האיש קפץ עליי, ואמר: 'אתה היהודי החרדי ששיבחת אותי לפני שנה, נכון?' וכשהודיתי ב'אשמה', אמר לי: 'אינך יודע מה קרה מאז'…

"הוא סיפר שכאשר שיבחתי אותו בשנה הקודמת, גם אשתו היתה בחנות, ושמעה את הדו-שיח. 'מיד כשיצאת מהחנות, היא ניגשת אליי בעיניים דומעות ואומרת לי: בעלי היקר, מעולם לא שמעתי לקוח שמדבר כך; מעולם לא שמעתי מישהו שנכנס למכולת ואומר מחמאות על הסדר המופתי בחנות. אם מי שעשה את זה הוא יהודי חרדי, אני רוצה לפחות להתחיל להדליק נרות בשבת… ומאותה שבת היא מדליקה נרות' – מספר לי בעל המכולת, תוך כדי טפיחה חזקה על השכם, ובתוך כדי דיבור הוא מוסיף שהעניין לא נגמר בכך. 'אחרי הדלקת הנרות אני משתדל לסור לבית הכנסת להתפלל, ואחר כך אנחנו עושים קידוש, ומשתדלים ככל האפשר לשמור על השבת'.

"ההפתעה הגדולה שלי היתה, מספר האברך בהתרגשות, כאשר בעל המכולת ממשיך לספר לי שבנו הקטן שראה את הדלקת הנרות והקידוש, ביקש גם הוא ללכת איתו לבית הכנסת. 'עד מהרה 'נאלצנו' להעביר אותו לגן דתי בראש פינה. והכל קרה בגללך!!' – מציין בעל המכולת.

אי אפשר לשמוע סיפור כזה, ולא להתרגש!!! כמה כוח יש במילה אחת שאדם מוציא מפה!!!

*

אחד מתושבי רמת אלחנן הזדמן לאחר שמחת תורה, ביום אסרו-חג, עם ילדיו לגינה כלשהי בגבעת שמואל הסמוכה. באותה שעה התארגנו בגינה ההיא לאיזשהו מופע מוסיקלי, הוא מספר, והיתה שם תזמורת שלימה שעשתה הכנות מסיביות לקראת המופע. מנהל התזמורת חילק הוראות מקצועיות למנגנים, ונפעמתי לשמוע את הפן החיובי הנשמע כל העת בדבריו. 'אתה עובד יופי, צריכים ללמוד ממך', וכו', וכל הזמן הפליג במחמאות לעובדים. גם כאשר אחד המנגנים השמיע את הקול בדציבלים גבוהים מדי, לא צעק עליו המנהל ולא גער בו, אלא אדרבה אמר לו בנחת [ואפשר היה לשמוע את כל הדו-שיח דרך הרמקולים], 'אין דבר, אל תיבהל, כל אחד מאתנו טועה'…

הרגשתי צורך לגשת אל מנהל התזמורת, לראות מי הוא ולהפליג בשבחו על הדרך שבה לימד את לשונו לדבר בצורה חיובית. וכך עשיתי. לא התביישתי, התקרבתי אל הבמה וביקשתי לשוחח עם מנהל התזמורת… האנשים לא ידעו מי אני ופתחו עליי זוג עיניים, אבל משחזרתי וביקשתי שאני רוצה לדבר עם המנהל, הראו לי היכן הוא נמצא. ניגשתי אליו ואמרתי לו מראש שהוא איננו מכיר אותי, וסתם נקלעתי לגינה זו, 'אבל אני חייב לומר לך שכבר זמן רב לא שמעתי אדם שמדבר בצורה כל-כך יפה ונימוסית. כל הכבוד לך', אמרתי, והחמאתי על אופן צורת דיבורו.

התכוננתי לצאת, אבל המנהל הזה תופס אותי ולא מאפשר לי לצאת. תשמע, הוא אומר, מפמפמים לנו כל הזמן בתקשורת על החרדים האלה, ומספרים עליהם דברים רעים, אבל אני רוצה לומר לך שמעולם לא נתקלתי באדם כמוך שמתאמץ לגשת אליי ולהחמיא לי, ועל מה??? – לא על הניגונים המקצועיים, ולא על הקריירה הגדולה שלי בעולם המוסיקה, אלא על כך שאני מדבר יפה לעובדים שלי. מה אגיד לך, מסיים המנהל, אתם אנשים מיוחדים. ואם אתה אמרת לי 'כל הכבוד', אחזיר לך באותו מטבע-לשון, ואומר ש'כל הכבוד למי שמתחנך בדרך שלכם'! – – – נו, אז במשפט אחד זכיתי לקידוש-השם כל-כך גדול, מסיים האברך, שהתרגש בעצמו על הדבר שעשה…

הזדמנויות שכאלו נקלעות לידינו על כל צעד ושעל, ומי שיודע לנצל אותן כראוי, זוכה לקדש שם שמים בצורה מופלגת ביותר. זאת מלבד העובדה שהוא-עצמו מרגיש אז הרבה יותר טוב. מתוך שהוא יודע שדבריו סייעו לאנשים אחרים להרגיש טוב, הנסיון מורה שההרגשות הטובות הללו עוברות גם אליו… ואם כך, מכל הכיוונים 'משתלם' להחמיא.

(קול ברמה – בטאונה של רמת אלחנן בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)