יעקב א. לוסטיגמן
"רבות כבר דובר וסופר על ההתמדה של מרן זצ"ל. היא היתה באופן שאין לתאר ואין לשער, ממש בלתי נתפס להבין שבן אנוש מסוגל להיות שקוע כל כך בלימוד למשך שעות ארוכות בלי שום הפסק.
"פעם שמעתי ממרן ראש הישיבה רבינו הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל, מעשה שהיה עם בחור אחד שגדל במשפחה שאינה שומרת מצוות, וביום מן הימים החליט להתקרב אל ה' ואל תורתו ולחזור בתשובה שלימה.
"אביו של הנער לא ראה בעין יפה את השינוי בהנהגותיו של בנו, וניסה להשפיע עליו שיעצור את התהליך, אבל הבן נשאר בשלו והתעקש על שמירת המצוות ולימוד התורה.
"האבא שהיה רחוק מחיי תורה ומצוות, שמע על מרן הגרי"ש אלישיב, והחליט שהוא יבוא אליו יחד עם בנו. "אם הרב אלישיב יגיד שאתה צודק, אני מקבל", אמר האבא, "אבל אני רוצה לשמוע אותו אומר את זה, הוא אדם חכם, עליו אני סומך".
"הגיעו האב ובנו לבית מרן הרב אלישיב זצ"ל, וכשעמדו בסמוך, שמעו את מרן לומד בניגון המפורסם, מתוך שקיעות עצומה בתורה הקדושה. האבא עמד בחוץ, מוקסם כולו, הקשיב והקשיב, וקול הניגון הזה חלחל אל תוך לבו ושבר את כל המחיצות.
לפתע פרץ האב בבכי
"לפתע פרץ האב בבכי ואמר לבנו, "אם כך נשמע מי שלומד תורה, אני מסכים שתלמד תורה, ואני מאחל לך שתצליח בלימוד! אני כבר לא צריך להיכנס אל הרב ולשאול את פיו, כבר קיבלתי את התשובה שהייתי צריך לקבל".
"ואכן, הבן עלה ונתעלה וגם אביו וכל המשפחה צעדו בעקבותיו וחזרו בתשובה שלמה. מרן רבי גרשון אדלשטיין סיפר לי שהוא הכיר את אותו בעל תשובה!".
"ההתמדה שלו היתה כל כך גדולה, עד שלא היה לו זמן ללכת לשום מקום. יש סיפור ידוע שפעם רצה מרן ללכת לשמוע את החזן ר' יוסלה רוזנבלט, ובאמצע הדרך הוא החליט לוותר וחזר ללמוד.
"אבל הסיפור הזה אינו משקף בצורה מלאה את ההקרבה של מרן למען השקידה שלו. מילא לשמוע חזנים הוא לא הלך… הוא סיפר לי שמעולם לא ביקר במירון צפת וטבריה! מעולם!!! יהודי ירושלמי שגדל כל ימיו בארץ ישראל, וכולם מסביב היו נוסעים למירון ולקברי הצדיקים בצפת ובטבריה, והוא הרי היה קשור לתנאים והאמוראים וכל הזמן היה עוסק בתורתם, ובכל זאת לא מצא את הזמן כדי לנסוע לפקוד את קברותיהם אפילו פעם אחת ביותר ממאה שנות חייו!!!".
היו שלושה מקומות קדושים שאליהם כן נסע מרן זצ"ל
עם זאת, היו שלושה מקומות קדושים שאליהם כן נסע מרן זצ"ל. האחד היה הכותל המערבי שבו הקפיד לבקר בתדירות גבוהה מאוד, כמנהג אנשי ירושלים שהיו מקפידים לפקוד את הכותל המערבי לפחות פעם בחודש, כדי שלא להיכנס לכלל חיוב של קריעת הבגדים כשרואים את מקום המקדש החרב, שהרי ברכות ראיה צריכים לומר רק על מקום שלא ראו כבר 30 יום.
בצעירותו היה הולך לכותל בתדירות גבוהה אפילו יותר. מדי שבת הוא היה צועד רגלית מביתו שברחוב חנן את הכותל, אחרי סעודת יום השבת. הוא היה לוקח בכל פעם את אחד הילדים שילווה אותו, וזה היה פרס גדול עבור הילדים, היתה להם תורנות מי מלווה את אבא וזוכה לדבר איתו כל הדרך אל הכותל ובחזור.
בהמשך קשתה עליו ההליכה למרחק גדול כל כך, והוא התחיל לנסוע לפחות פעם בחודש. בשנים האחרונות גם הנסיעה החודשית היתה קשה לו, אז הוא היה נוסע לאיזה מקום ברח' בר אילן, שמשם אפשר היה לראות את כיפת הזהב של אותו מבנה ידוע הבנוי לצערנו במקום המקדש, והוא נהג לשיטתו שגם מי שרואה את אותה הכיפה זה מספיק בשביל לקרוע את הבגדים, ולא צריכים לראות את הקרקע של הר הבית, וכך הוא היה פוטר את עצמו מהצורך לקרוע לכשיגיע לכותל בהמשך.
"בחודשים האחרונים לחייו קשתה עליו הראיה מאוד, היה לו קטרקט בעין, ולכן לא הספיק רק לראות את מקום המקדש מרחוק, הוא נסע לכותל על המכונית, והביאו אותו ממש עד לתוך הרחבה במרחק של סנטימטרים בודדים מהקיר, כדי שיוכל לראות את הכותל בתוך פחות מ-30 יום.
"באחת הפעמים אושפז מרן בבית החולים לכמה ימים, ופספס את ה-30 יום, כך שלראשונה מזה שנים רבות עברו יותר מ-30 יום, והיה צריך לקרוע את בגדו בראותו את הכותל המערבי.
"באותה עת הוא הוזמן להשתתף במעמד 'ברכת החמה' שנערך בכותל המערבי בערב חג הפסח, יחד עם כל גדולי ירושלים ורבבות אלפי בית ישראל.
"יום לפני אותו מעמד היסטורי, לקחו את מרן לבניין של משרד החינוך השוכן בקצה מאה שערים, שם הוא עלה על הגג והסתכל משם על מקום המקדש, וקרע את בגדו כדת וכדין, כדי שלמחרת כשהוא הולך לכותל המערבי לא יצטרך לקרוע. הוא לא הסביר לנו למה הוא עושה זאת דווקא באופן זה, אבל לפי דרכינו למדנו שהוא כנראה לא רוצה לומר 'ברכת החמה' בבגד קרוע, מפני חביבות המצווה, ולכן הוא מעדיף לקרוע יום קודם, אבל מאחר ולא לו זמן וכח להגיע עד לכותל יום קודם לכן, הוא מצא פיתרון על ידי כך שהשקיף מרחוק על מקום המקדש.
"אגב אורחא אני נזכר בעוד דבר מעניין מאוד שהיה אז בעניין של ברכת החמה, כשהתעוררה שאלה מה קודם למה בדין 'זריזין מקדימין' אם יש ברית ביום של 'ברכת החמה', האם מוטב קודם לברך על החמה או קודם לעשות את הברית? השאלה הזאת היתה נוגעת למרן כי אכן היתה לו סנדקאות בברית לתינוק באותו יום.
"אבל מרן פסק אז שמי שיש לו שעה קבועה לעשות ברית, כמו אצלו שהשעה הקבועה היתה ב-9:00 בבוקר, אין לו את הדין של 'זריזין מקדימין' לפני אותה השעה, ולכן כל עוד הוא אומר את 'ברכת החמה' לפני השעה 9:00 הוא בכלל לא נכנס לשאלה מה קודם למה, והדין של 'זריזין מקדימים' אצלו זה להשתדל שהברית תהיה בדיוק בזמן, ולא לאחר אותה מהשעה הקבועה.
(קטעים מתוך שיחה ללקראת שבת, שמופץ אי"ה השבוע)