אחד המסיתים-והמדיחים הגדולים שלנו, הוא היצר הרע העושה כל מה שרק אפשר על מנת להרחיק את האדם מבוראו, כמו שכותב ה'חובות הלבבות' (השער החמישי): "בן אדם! ראוי לך לדעת, כי השונא הגדול שיש לך בעולם הוא יצרך הנמסך בכוחות נפשך, והמעורב במזג רוחך, והמשתתף עמך בהנהגת חושיך הגופניים והרוחניים" וכו'. לכן, אם התורה מצווה אותנו במצוה זו שלא לאהוב את המסית, עלינו לדעת שהתייחסות דומה צריך לתת גם ליצר הרע. גם ממנו צריך להתרחק ולא לאהוב אותו.
הסבא שלנו, רבי אריה לוין זצ"ל, נתקל פעם באדם שהיה עסוק בפרנסתו במשך כל היום, וגם שעות הלילה לא מצא את הפנאי להשתתף בשיעורי תורה, וביקש לעודדו ולחזקו.
ניגש אליו ר' אריה ואמר לו כדברים האלה: "כתוב בגמרא (ברכות, ה' א') 'לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע', וכו'. חשבת פעם מה פירושה של המילה 'ירגיז'? ובכלל כיצד מרגיזין את היצר הטוב על היצר הרע?"
והסביר רבי אריה את הדברים על פי משל: שני יהודים החזיקו בשתי חנויות, אחת ליד השניה. החנות האחת היתה מלאה בלקוחות במשך כל שעות היום, והעסקים שגשגו בצורה יוצאת מן הכל, ואילו בחנות השניה היה בדיוק להיפך. איש לא התעניין בה ולא נכנס אל ד' אמותיה, והבעלים הגיעו בשל כך למצב של עניות גדולה. פעם, בסיומו של היום, לאחר שהמוני לקוחות כבר פקדו את חנותו של העשיר, ואילו החנות השניה נותרה ריקה, הגיע קונה אחד ונכנס אל החנות השניה. כשראה זאת העשיר, פנה אל הלקוח ההוא וניסה לשדלו בדברים כדי שיבוא אליו ולא אל העני.
פתח העני בצעקות רמות וכינה את חבירו, בעליה של החנות המשגשגת, בכל כינויי הגנאי האפשריים. "איך הנך מעז לגנוב לי את הלקוח היחיד שפקדני במשך כל היום? האם אין די לך בלקוחות שלך, שהינך בא לחמוס ממני גם את הלקוח היחיד הזה?"
כל מי ששמע את טענותיו של העני, הזדהה עמו לחלוטין. הטענות היו כל-כך צודקות, שהן שיכנעו את כולם. זה נקרא 'להרגיז'. דהיינו, שטוענים טענה חזקה נגד הצד השנ,י עד שהוא מסתלק מאליו.
"והנמשל", המשיך רבי אריה בדבריו לאותו יהודי, "הוא בדיוק מה שקורא איתך. במשך כל היום מצליח היצר הרע לנצח אותך, ושובה אותך בעסקי הפרנסה עד שלא נותר לך פנאי ללמוד. והנה גם בשעות הערב, כשהנך מגיע כבר למנחה-מעריב, הוא בא אליך ומנסה לשכנעך שלא תישאר בבית המדרש לשיעור גמרא, והרי הוא ממש כאותו עשיר, המנסה לחטוף לחברו העני את הלקוח היחיד שהגיע אליו בסוף היום.
"הינך צריך, אפוא, להרגיז את היצר הטוב על היצר הרע ולומר לו: 'לא די לך במה שהינך מצליח להוציא אותי מבית המדרש במשך כל שעות היום, אלא שגם עתה לקראת הערב, אתה מסית אותי שלא לבוא לשיעור'?!'".
יש מילים שבכוחן לגרום למהפך בליבו של הזולת
דבריו של רבי אריה שיצאו מלב אוהב, עשו מהפך בליבו של היהודי ההוא ששינה את אורח חייו והחל להשתתף בשיעורי התורה.
הוא שאמרנו. צריך לדעת לשנוא את היצר הרע, ולדעת את סוג הטענות שיש לטעון נגדו. וגם למדנו, שלפעמים יש בכוחן של כמה מילים לגרום למהפך של ממש בליבו של הזולת. כל הזכויות שתצאנה מכך תהינה שמורות, למי שלא חסך את המילים הללו אלא השמיע אותן באוזני חבירו.
וכבר אמרנו, שאין מסית גדול יותר מאשר היצר הרע.
והנה, התופעה הזו מוכרת, ולא רק בחודש אלול וימי הרחמים. יש ומפעמת בליבו של יהודי תשוקה עזה להתקרב אל הקב"ה, לחזור באמת בתשובה שלימה, ולהגיע ל'פתחו של מחט'.
אלא שבמקביל מקבל גם השטן 'תשוקה' להפילו בפח, והוא מסיתו לקבל עליו את כל סוגי הקבלות האפשריות, ומאחר שהאדם אינו מצליח לעמוד בהן, נתקף הוא בפיק-בירכיים, ואת מקומה של התשובה הטהורה ההיא, תופס עתה הייאוש שהוא כידוע החטא היותר-גדול שאפשר להעלות על הדעת.
נכון, הוא יודע שאסור להתייאש. בכל השיחות והדרשות ששמע בימי חייו, דיברו תמיד על כך שאל לו ליהודי להתייאש מעצמו, ותמיד-תמיד יש בידו אפשרות לחצות את הגדר ולעשות את הצעד הנכון. למרות הכל, הוא מעדיף להביט על עצמו במשקפיים אחרות, עצובות ונכאות.
דווקא בשעה זו, שבה מתעוררת בקרבו תשוקה רוחנית גדולה, מצביע בפניו היצר הרע על הפעמים המרובות שבהן עשה מאמצים על מנת להתקרב לבוראו, ולכאורה לא עלתה בידו, ואז עולה במוחו, ולפעמים גם בשפתיו, המילה 'ייאוש'.
'על אחד כמוני, כבר לא מדברים'… ילחש לעצמו. 'אני כבר במצב כל-כך נורא שגם מי שאמר שאסור להתייאש, לא התכוון אלי'…
ולמותר לציין איזו איוולת נוראה טמונה בדברים אלה. האיך טחו עיניו של אותו 'מתייאש' לראות שאלו הם דבריו של השטן בכבודו ובעצמו?! תחבולותיו של היצר הרע, הן כדי להכשילו בדרך אל התשובה!
האמת ברורה לעין-כל
אלמלא ראינו זאת בעינינו, אי אפשר היה להאמין שיהודים תלמידי חכמים מסוגלים להתמודד בפלפוליהם עם הסברות הקשות ביותר, ומראים את כולם בסוגיות הסבוכות ביותר בש"ס, וגם בהם מצליח היצה"ר לשטות בצורה כל-כך קלה, בעוד שהאמת – דווקא בנושא זה – ברורה לעין כל, והיא, שאם הקב"ה ממתין לתשובתם של הרשעים הגמורים, על אחת כמה וכמה שהוא מצפה ומייחל לתשובתם של ת"ח, לומדי תורה ובאי בית המדרש!
הדרך האחת-והיחידה היא להמשיך, להמשיך ולהמשיך, ולא ליתן לשטן המשחית להסית אותנו, ולעצור בעדנו מלהגיע אל שער התשובה המיוחל. ואם הוא מנסה להערים עלינו ולהיאבק עימנו בכל-מיני-דרכים, נחפש גם אנחנו תחבולות ותכסיסים, עד שנזכה להפילו בפח שטמן לנו.
כשהגיע אליו כסא-הגלגלים החדש, לא היה מאושר ממנו
בואו תשמעו איזו אהבת-תורה רוחשת בליבו של יהודי בעל-בית, העובד למחייתו, ובשעות הערב מפנה את כל זמנו לשיעור קבוע בדף היומי. ונדגיש שוב בתחילת הדברים, שלא מדובר בת"ח שתורתו אומנותו, אלא ב'בעל-בית'. את הסיפור שמענו ממקור ראשון, ואף אימתנו אותו עם האיש עצמו, תושב בני ברק.
יהודי זה מוגדר כנכה קשה, ואינו מתפקד ברגליו ובידיו. רק כלי השמיעה והדיבור פועלים אצלו. במשך יותר מ-30 שנה הוא משתתף בשיעור הדף היומי סמוך למקום מגוריו.
מדי יום עדים שכניו וחבריו למחזה הקבוע, של הפיליפיני הלוקח אותו על כסא-גלגלים בדרך לשיעור. מכריו מספרים לנו שמעולם, אבל ממש מעולם לא החסיר יהודי זה את השיעור בדף היומי, וגם כאשר התרגשו עליו עתות-לחץ לא הפסיד את השיעור.
ביום מסוים הודיע מגיד-השיעור על העתקת השיעור למקום אחר. אם אצל כל המשתתפים לא היתה בכך כל בעיה, כיון שהמקום החדש היה סמוך מאוד למקום הקודם, אצל הנכה שלנו התעוררה בעיה של ממש, כיון שעד היום נמסר השיעור בקומת-קרקע, מה שאפשר לו להיכנס בקלות לשיעור; אבל המקום החדש ממוקם באחת מקומות הבנין.
אמנם מדובר בקומה ראשונה, אבל הפיליפיני כבר לא יהיה מסוגל להעלות את כסא-הגלגלים בכוחות-עצמו. ולבקש כל פעם עזרה מאנשים אחרים, לא יהיה נעים…
משתתפי השיעור הציעו לו לעבור לשיעור אחר, הנמסר אף הוא בקרבת-מקום, ובקומת-קרקע. הוא ניסה, אבל לאחר כמה ימים הבין שהשיעור הזה אינו לרוחו, מה-גם שהתרגל כבר במשך כל-כך הרבה שנים לשיעור הקבוע שלו.
פטנט חדשני
נו, מה עושה יהודי כזה, שאהבת-התורה בוערת בקרבו? תשמעו טוב. לפני זמן-מה הזדמן לו לשמוע על כסא-גלגלים משוכלל ביותר, שבעזרת פטנט מיוחד מסוגל 'לטפס במדרגות' בכוחות עצמו, ולהעלות את היושב עליו גם לקומה העליונה של הבנין…
מדובר בפטנט חדשני, שהומצא כדי לסייע בידי נכים, שלא יזדקקו לליווי צמוד של עובד-זר, ויהא בכוחם לעלות את כסא-הגלגלים את כל המדרגות, ללא עזרה מן הצד. הכסא החדשני פשוט עולה במדרגות…
היהודי הנכה מתקשר לחברה המספקת את הכסא, ומתעניין במחירו. 20,000 שקלים טבין ותקילין – מעדכנים אותו בחברה, ומציינים מראש שעקב הביקוש המוגבר למוצר זה, הם לא עושים שום הנחות, או מבצעים מיוחדים. זה המחיר!
הוא מתקשר אל הביטוח-הלאומי ומתעניין האם קיימת אפשרות של סיוע כספי בענין זה, והתשובה שהוא מקבל משם היא שלילית. "הרי הנך מתגורר בבניין עם מעלית, ואין אנו מחויבים לספק לך כסא שכזה", הודיעו.
לא הדגשנו לפני-כן די הצורך, שהיהודי שלנו אמנם עובד במקום פלוני, אבל משכורתו זעומה במיוחד, והוא בקושי-בקושי מסיים את החודש. למרות הכל, הוא אינו חושב פעמיים ומודיע לסוכנות המספקת את המכשירים, שהוא מעונין לרכוש את הכסא החדשני.
לשם כך ביקש הלוואות מכמה גורמים, והמתין בקוצר-רוח להגעתו של הכסא שיגאל אותו, ויסייע בידו להגיע לשיעור, הנמסר בקומה הראשונה.
וכשהגיע הכסא, לא היה מאושר ממנו. וכך, הוא אכן מגיע לשיעור, כאשר כל המשתתפים ורואים אותו 'מטפס' במדרגות, בעזרת כסא-הגלגלים החדש.
שוויה של כל מילה מגיע למיליארדים רבים
כאשר שאלו אותו, בפעם הראשונה שהגיע, כיצד הגעת להחלטה בדבר רכישת הכסא, הרי אנחנו יודעים שהנך מחוסר-אמצעים, ו-20,000 השקלים הללו אינם מצויים בכיסך, השיב להם היהודי, בעיניים בוערות:
"הרי שוויה של כל מילה ומילה שאני שומע בשיעור מגיע למיליארדים רבים, נו, אז לא שווה לי להשקיע 20,000 שקלים כדי להתעשר בכל-כך הרבה מיליארדים?!" – – –
מי שמכיר את היהודי הזה, יודע שהדברים הם דברי-אמת, ומדברים ממש מתוך גרונו, והוא לא עשה את מה שעשה כדי להתפאר, חלילה, או כל סיבה אחרת, מלבד אהבת-התורה היוקדת בקרבו.
עכשיו נחשוב רגע, וניזכר מה אנחנו עושים כאשר תוקף אותנו איזשהו כאב-ראש קל, אולי צינון, שיעול, אולי אפילו קצת חום… נודה על האמת: במקרה כזה, אנחנו לא מגיעים לשיעור, לחברותא… הרי יש לנו תירוץ טוב…
וכולנו יודעים שמדובר ב'תירוץ חלש', שאינו עומד במגבלות השיפוט שלנו, על אחת כמה וכמה שהוא לא יתקבל בבית דין של מעלה.
והיהודי ההוא, הרי היו באמתחתו כמה וכמה 'תירוצים מצוינים' על מנת שלא להגיע לשיעור!!! גם העבירו את השיעור לקומה גבוהה, גם עלותו של המכשיר המגיעה לסכומי-עתק שכאלו! ובכל זאת הוא לא שת ליבו לשום תירוץ, ומחליט לרכוש את הכסא!
כי מי שמבין ויודע את ערכה של התורה, ושוויה של כל מילה בה, לא עושה שום חשבון.
בואו נלמד כולנו מהיהודי ההוא, להשקיע קצת יותר באהבת-אמת לתורה, ונהיה אנחנו וצאצאינו כולנו יודעי שמך ולומדי תורתך לשמה.
'רציתי להתענג שוב על הדברים'!
לא פלא הוא שאוהבי התורה, המתענגים על לימודה, יכולים לשבת בבית המדרש שעות על גבי שעות, בלי לקום מהמקום, ואף לעשות מעשים 'בלתי הגיוניים' לגילם…
סיפורים רבים יש על אהבת התורה העצומה שהיתה אצל מרנן ראשי ישיבת מיר, הגרא"י פינקל והגר"נ פרצוביץ זצ"ל. פעם עלה רבי אליעזר-יהודה להיכל הישיבה, בהיותו כבר בגיל 80, וביקש מת"ח אחד לחזור שנית על שטיקל-תורה שהשמיע בפניו אתמול… "רציתי להתענג שוב על הדברים", אמר ראש הישיבה.
הגר"נ פרצוביץ עלה אף הוא פעם להיכל הישיבה, ניגש לחתן אחד, ואמר לו שכיון שלא השתתף אמש באירוסין, "אני רוצה לשמוע את דברי התורה שדרשת"…
בדרך-אגב נספר שהגאון רבי יהודה סילמן, הסביר את פשר הצלחתה חסר-התקדים של ישיבת מיר, שמספר תלמידיה מגיע לאלפים רבים, בלעה"ר:
"כאשר למדתי בסלבודקה היו בישיבה כ-150 בחורים, ובישיבות היותר-גדולות הגיע מספר התלמידים ל-400; כיצד קרה שבצילה של ישיבת מיר, מסתופפים כיום כל-כך הרבה לומדי תורה?" – שאל הגרי"ס.
והסביר, שהדבר נובע, ככל הנראה, מאהבת התורה של ראשי הישיבה, ובמיוחד של רבי לייזר-יודל זצ"ל, כשכל בני התורה של אז – מכל הישיבות, ולאו דווקא ממיר – ידעו שאם ברצונם לזכות במטבע עובר-לסוחר, הם צריכים להגיע לראש ישיבת מיר, ולהשמיע בפניו חידושי תורה.
"לראש הישיבה לא היה איכפת איפה לומד הבחור, העיקר שיאמר בפניו חבורה על הסוגיה", אמר הגר"י סילמן, והמליץ על כך שרבי לייזר-יודל הוכיח בכך, שהתורה לא שייכת רק לישיבה שלו, וממילא נעשה ראש-הישיבה של כל הישיבות, ולכן הישיבה שלו התפתחה לממדים המופלגים שלה…
(מתוך 'מצוות בשמחה' פרשת ראה. הספר בעריכת הרב משה מיכאל צורן שליט"א)