אני רוצה להגיע לנקודה הקשורה בחתונות של הילדים… יש למעשה שני סוגים של חתנים וכלות.
יש כאלו שמחתנים ילד, והילד – בן או בת – כל הזמן מנסה לצמצם בהוצאות ההכרחיות כדי שלא להעמיס על כתפי הוריו הוצאה כספית מעבר ליכולתם. הוא יקנה את הבגדים הפחות יקרים; אם הוא חסיד הוא לא ילך אל ה'שטריימל מאכער' היקר ביותר, אלא יסתפק בממוצע, אולי אפילו פחות; ואם הוא ליטאי הוא לא יבחר דווקא במותג הכי יוקרתי, אלא יסתפק במותג קצת פחות נחשב. כך כמובן גם לגבי הכלות, כל חד וחד לפום דרגא דיליה…
ויש את הסוג השני. אלו שלא מסתפקים בפחות מהטוב ביותר: "כולם הולכים דווקא עם השטריימל של בלומנקראצר… אני לא יכול לבוא לחתונה עם השטריימל של ברוכגעשטריך", וכן על זה הדרך.
פעם סיפר לי חבר שהוא מאוד מתלבט מה לעשות. הבן שלו מבקש ממנו רק את הטוב והיקר ביותר, ואם הוא קצת מנסה להימנע מכך, הילד כבר מרגיש הכי מסכן בעולם, שההורים שלו בכלל לא מבינים כלום ולא אכפת להם ממנו, ובגלל זה הם קונים לו נעליים ב-400 שקל בלבד במקום המותג ההוא שעולה 600 שקלים וכדו'.
הוא מאוד מתלבט בעניין. מצד אחד הוא רוצה לתת לבנו את הטוב ביותר, אבל מצד שני, היכולות שלו מוגבלות, ויש לו עוד ילדים בתור שעומדים גם הם להתחתן בשנים הקרובות. הוא ממש נבוך ולא יודע את נפשו כיצד עליו לנהוג.
אמרתי לו שיש לי עצה עבורו, והעצה הזאת עובדת נפלא, מניסיון. אבל קודם כל אני רוצה לספר לו סיפור…
אני זוכר את התקופה שאחרי החתונה שלי. במשך זמן רב היינו סמוכים על שולחן ההורים. בתחילה היינו באים אל בית ההורים כל צהרים לאכול ארוחת צהרים חמה ומזינה… אחרי זה התחלנו לקבל מזון מוכן באריזות והיינו מחממים כל פעם לפני הארוחה. בהמשך התחילו לשלוח לנו עופות קפואים ודגים טחונים וכדו'…
ואז, כשנתיים אחרי החתונה, התברר לנו פעם אחת שאין לנו עוף לשבת, ואם אנחנו רוצים עוף, אנחנו צריכים פשוט לקנות…
מה הבעיה? אם צריך לקנות, קונים!
הלכתי לחנות, הסתכלתי על העופות הקפואים, חצי שעה התלבטתי איזה עוף לקחת. איך יודעים מה זה עוף טוב? הוא צריך להיות רך או קשה? גדול או קטן?
בסופו של דבר לקחתי עוף, ניגשתי לקופה והנחתי אותו על המשקל, כשאני מוציא את הארנק לשלם כאשר ישית עלי בעל החנות…
הקופאי הפטיר ביבושת את המחיר: "41 שקלים ו-90 אגורות".
חשבתי שאני עומד להתעלף…
ככ כממה??? שאלתי שוב כדי לוודא שהאוזניים שלי מתפקדות כהלכה. הוא הגביה את קולו ודיבר ברורות: "41 שקלים ותשעים אגורות…".
נתתי לו שטר מרופט של 50 שקלים, וספרתי בעצב רב את העודף המועט שהוא הניח בידי.
כל הדרך הביתה כעסתי. איזה מן דבר זה…? כמעט 42 שקלים עולה עוף אחד בודד. מה זה, הם חושבים שאני שודד בנקים? מאיפה יש לי לשלם כאלו סכומים, למה מגיע לי כזה עונש, למה נותנים לי כזה קנס רק בגלל שאני רוצה לאכול עוף…".
אתה מחלק את העוגה
הבנת את העניין? הסברתי לידידי. 20 שנה אני אוכל עוף, ואף פעם לא חשבתי על המחיר שלו… פעם אחת הייתי צריך לקנות אותו בעצמי והידיים שלי כבר רעדו רק מהמחשבה על המחיר שהיה נראה לי מופקע…
למה? כי 'אין חכם כבעל הניסיון'. עד שהילד לא נכנס לחיים ומתחיל לשלם בעצמו, הוא לא יעריך את הכסף שלך ואת מה שנתת לו. זה שהוא לא מבין אותך, זה לא בגלל שהוא אטום חלילה או רע לב, חס ושלום. הוא פשוט לא חווה את זה, הוא לא יכול להבין את זה גם אם הוא מאוד רוצה.
ולכן, אם אתה רוצה שהבן שלך יבין ללבך ולא יגרום לך נקיפות מצפון על כך שאתה לא מוכן לבזבז עוד 5,000 שקלים רק בגלל שלשטריימלך של בלומנקראצר יש שיער עם קצת יותר ברק… אתה צריך להכניס אותו לעניינים.
אבל איך באמת אתה יכול להכניס אותו למצב הזה שהוא יבין אותך? הרי כל ההסברים לא יעזרו עד שהוא לא ירגיש את זה בעצמו ויצטרך להתמודד בעצמו עם העול הכספי.
הפתרון הוא לתת לילד להיות שותף לנשיאת העול. לחלק בעצמו את העוגה התקציבית… הוצאות החתונה מרגע הארוסין ועד אחרי החתונה אמורות להסתכם ב-100 או 120 אלף שקלים, כך תגיד לילד, אני נותן לך את 'ספר התקציב' ביד, ואתה תחליט איך לפזר את הכסף…
אתה רוצה להשקיע בשטריימל? בסדר! בתמורה נצטרך לתת לכלה שעון זול יותר… אולי אתה מעדיף את המצעים היותר יקרים לנדוניה? לבריאות, בשבת שבע ברכות נצטרך לקצץ קצת באיכות המנות. לחתונה אתה חייב דווקא את הזמר הכי יקר? טוב, קח בחשבון שזה יבוא על חשבון כמות הבגדים שתקנה לחתונה…
בצורה כזאת אתה גם תלמד את הילד לפני שהוא יוצא לחיים עצמאיים, איך לנהל נכון את העוגה התקציבית הפרטית שלו אחרי החתונה, וגם תגרום לו להעריך יותר את מה שאתה קונה ונותן לו לפני החתונה, כי כשהוא ירגיש את הסכומים ויצטער על כל שקל שהולך לפה ויורד מהסעיף האחר של התקציב, הוא כבר יבין כמה הוא צריך להעריך את ההורים שלו על מה שהם נתנו לו…".
(קטע מתוך מאמר נרחב שיופיע אי"ה בגליון לקראת שבת – חיי שרה)