מחבר הספר עמודי אור, הגאון רבי יחיאל הלר, זכר צדיק לברכה, חותם את הקדמתו לספרו בכינוי הבא: "העלוב, יחיאל העליר במוהר"ר אהרן". היו גדולי ישראל נוספים שבענוותנותם כינו את עצמם "העלוב". אך על הגאון רבי יחיאל הלר זצ"ל מסופר מעשה נורא ומרטיט כל לב, שבגינו כינה את עצמו "העלוב".
אבי אמו היה יהודי תורני, גביר עשיר ומכובד, שזכה לבת כלילת המעלות, רבקה שמה, אשר נחונה בכל מדה נכונה. הנהגותיה, מידותיה ותוארה, היו לשם דבר, ובהגיעה לפרקה ידעו הכל כי לה יאה חתן מובחר שבמובחרים.
שדכנים רקמו חלומות, שדכנים צעירים תיארו לעצמם את הפרסום לו יזכו אם הם יהיו אלה שיזכו לשדך את בת הגביר, אך מתי מעט אנשים חרשו רעה. עינם צרה היתה בטובתו של הגביר ובבתו. ויוציאו האנשים הללו את דיבת בת הגביר רעה. טרחו ועמלו בני הבליעל וביססו את אישומם במיני טצדקי, ראיות, סימוכין, עדי שקר ועוד מרעין בישין, עד שהכל "ידעו" כי אירע מה שאירע.
וכך, בעוד אך אתמול התדפקו על דלתות אביה שדכנים למכביר, עתה ישבה בת הגביר בשיממונה, בודדה מאין רואה, נבוכ ומדוכאת. שדכן ממרחקים כי בא אל העיירה במטרה לעשות את עסקת-חייו, מיד דווח כי לא טובה היא השמועה, ויסב את פניו אחורנית ויברח כלעומת שבא.
חלפו עברו להן השנים. היא בגרה, הוריה הזדקנו משנים ומצער, ובמלאת לה שלושים שנה עדיין יושבת היתה בבית הוריה וממתינה.
ביום מן הימים ביקש אביה לשוחח עמה. פניו נכלמו בדברו עמה, ומלכתחילה ביקש כי לא תדחה אותו על הסף, אלא תסכית לשמוע את כל אשר בפיו:
"בתי היקרה", אמר, "אין לפנינו כל מוצא. הן יודעת את, כי אין כל סיבה שהשנים הבאות יצפנו בחובן טובות ובשורות יותר מן השנים שקדמו להן. מה לך כי תלוני בביתי, בתי, עד אשר…
"ועתה הביטי, זה כחודש מפציר בי השדכן מוטל, כי אציע בפנייך, את…" הוא שב אל החדר לאחר שהרגיע את פרץ דמעותיו, והציע בפני בתו, כלילת המעלות, את אהרן, שאפילו ר' אהרן לא התקרא. שולייתו של העגלון, שלא קרא ולא שנה, לא תורה, לא חומש ולא אלף בית. אהרן השוליה.
בעבר לא היתה מתקבלת הצעה זו אף לא כבדיחה הגונה לפורים, אבל לאור הנסיבות העגומות, ובלית כל ברירה אחרת, הסכימו הנערה והוריה להצעה, כש'פנים של תשעה באב' להם…
מבוכות רבות היו מנת חלקם בתקופת האירוסין, ולבקשת הכלה קוצרה תקופת האירוסין, כדי להתחיל את החיים, יהיה מה שיהיה.
ומה שהיה הוא, קוראים יקרים, שבני הזוג ר' אהרן ומרת רבקה זכו לארבעה בנים גדולים בתורה! אחד מהם הוא הגאון רבי יחיאל העליר, אשר קרא את שם ספרו "עמודי או"ר" על שם הוריו האהובים (אהרן ורבקה). אח נוסף הוא הגאון רבי יהושע הלר, בעל "חוסן יהושע", ושני אחים נוספים היו רבי ישראל ורבי מנחם, גדולי תורה אף הם.
לימים סיפרה אמם, כי ביום חתונתה פרשה לחדר צדדי, התבודדה עם עצמה ובכתה בכי תמרורים לבוראה:
אבינו שבשמים. הן אתה ידעת כי שאיפתי אמת להקים בית עם איש גדול בתורה. יודע אתה כי הייתי מסוגלת לכך, ואך שמועות זדוניות שאין בהן שמץ של אמת הביאוני עד הלום. אני מתחננת אליך! אם לא זכיתי שבעלי יהיה גדול בתורה, אנא, אזכה לבנים גדולים בתורה, תלמידי חכמים מובהקים, שאמלא בהם את משאת חיי.
כאשר הוציא בנם הגאון רבי יחיאל הלר זכר צדיק לברכה את ספרו "עמודי או"ר", חתם את הקדמתו בכינוי: "העלוב". ללמדנו, כי תורה אינה עוברת בירושה. גם מתוך העלבון והעליבות יכולה התורה לצמוח בפאר ובהדר. השאיפו, הדוגמה האישית של ההורים, התפילות, הן הקובעות כיצד ייראה הדור הבא.
ללא ספק, לומדי הדף היומי המקפידים בכל יום להשתתף בשיעורי תורה, משפיעים על הנפשות הרכות שעל גידולן הם מופקדים, ומחדירים בקרבם ללא מילים "כִּי טובֹ סַחְרָהּ מִסְּחַר כָּסֶף" (משלי, פרק ג', פסוק י"ד), ובעזרת ה' יזכו לראות את פרי עמלם, גם בגידוליהם ובגידולי גידוליהם.
(מאורות הדף היומי)