אליעזר (לייזר) רוט
בימים האחרונים שמעתי את הסיפור הזה, מפיו של הפעיל הוותיק ב'אחינו' הרב שמואל הורביץ. מדובר בסיפור אחד מיני רבים שמספרים הפעילים המסורים, שעושים לילות כימים כדי להרבות תורה בישראל ולקרב לב ישראל לאביהם שבשמים. אבל בסיפור הזה יש גם משהו מיוחד, שיכול ללמד אותנו רבות.
וכך היה המעשה:
במוקד 'אחינו' התקבלה פניה של נער המבקש להיכנס להתייעץ לגבי לימודים בישיבה. הוא הופנה לשוחח עם הפעיל הנמרץ הרב אהרן ידלר, שלאחר שיחה קצרה הבין שמדובר בנער רציני שבאמת מעוניין להתעלות ברוחניות ולקבל על עצמו עול תורה ומצוות. עם זאת, הנער התלבט מאוד אם להיכנס לישיבה, או להמשיך בלימודים בתיכון. הוריו התנגדו קצת לכניסתו לישיבה, ובשלב זה הוא פנה ל'אחינו'.
הרב ידלר הגיע לפגוש את הנער, לאחר מכן נפגש גם עם הוריו. האבא התנגד בתוקף לרעיון, אבל אחרי סיור שעשו האב והבן בכמה ישיבות, הבן השתכנע שהוא רוצה ללמוד בישיבה וגם אביו התרכך וניאות להסכים לתקופת ניסיון.
הרישום בוצע, הנער כבר אמור היה להיכנס לישיבה בתחילת השבוע הקרוב, ו… אסון כבד פקד את המשפחה. אחיו של הנער, נרצח על ידי מחבל ערבי בן עוולה.
הרב ידלר ששמע על כך מיהר לבית הנער, לחזק אותו בשעתו הקשה. הוא ליווה אותו לאורך כל ההלוויה ואף בא לנחם אותו ואת המשפחה בימי השבעה.
כשהסתיימה השבעה, המתין הרב ידלר שבוע והנער לא יצר קשר. בעדינות ניסה לברר, והתברר שהנער אינו מעוניין בשלב זה ליישם את החלטתו לחזור לישיבה. "אולי בהמשך…", הוא אמר.
הרב ידלר חשב לתומו שהאסון הכבד טלטל אותו וגרם לו להסטת החיים ממסלולם. הוא עדכן את הנהלת 'אחינו' שכדאי לחכות חודש חודשיים, ולאחר מכן לבדוק עם הנער מה אירע.
עברה תקופה, והנהלת 'אחינו' ביקשה מהרב ידלר שיחדש את הקשר עם הנער, לבדוק אם הוא מעוניין להיכנס לישיבה או שהרעיון הזה נגנז חלילה, אבל הרב ידלר החליט לצרף אליו פעיל ותיק נוסף, הפעיל הרב שמואל הורביץ.
"התחלתי לדבר עם הנער", הוא מספר ל'הפותח', "ראיתי שזה לא קשור לאבל על אחיו. הוא פשוט איבד את העניין בישיבה.
"החלטתי שאני לא מרפה. אני מבין שהבחור הזה כנראה כבר לא ייכנס לישיבה, בוודאי לא עכשיו. אבל למה הוא איבד עניין? האם זה המקרה עם אחיו שגרם לו לזה? אולי היחס שלנו לא היה לפי רוחו? אולי אמא שלו מתקשה להיפרד ממנו אחרי האסון שפקד אותה?
"אחרי חקירות ודרישות, הצלחתי להבין את שורש העניין… לא תאמין מה גיליתי!
"התברר לי שלאח שנהרג, היה מכשיר טלפון חכם ('אייפון' בלע"ז). וכשהוא נרצח, קיבלה המשפחה את חפציו האישיים.
"זו משפחה ענייה, אין להם כסף לשטויות ומותרות, ולכן לנער לא היה אייפון בשונה מרוב חבריו. עכשיו כשהגיעו החפצים של האח הגדול, היה ביניהם גם מכשיר טלפון חכם, והאח הצעיר הביע את רצונו לקחת את המכשיר לעצמו…
"האמא סירבה. היא אמרה שהיא רוצה להחזיק במכשיר שיהיה לה כמזכרת מבנה: 'זה היה בידיים שלו כשהוא נהרג", היא אמרה, "אני לא יכולה להיפרד מהחפץ הזה…'
"שמע זאת אחד המנחמים בשבעה, ואמר שהוא יכול לפתור את הבעיה בקלות. האמא תיקח את הטלפון, והוא, יקנה מתנה לאחיו של הנרצח, טלפון חכם שיהיה לו כדי לשכך את צערו ולהסיח את דעתו מהאבל הכבד…
"האיש הזה חשב שהוא עושה מעשה טוב, ל"ע… אבל בפועל, הוא שרף את נשמתו של הנער. כל השאיפה לרוחניות, כל הכמיהה ללימוד התורה, נעלמו ברגע אחד. הנער התמכר למכשיר ואינו יכול לנתק ממנו את עיניו.
"זה לא האבל ולא השכול שמונעים אותו מכניסה לישיבה. אלו לא הלימודים בתיכון ולא תעודת הבגרות שגורמת לו להישאר במקום בו הוא נמצא. רק ההתמכרות למכשיר הזה, היא זאת ששאבה ממנו את כל הרצון להתקדם בחיים ולעשות משהו מועיל עם עצמו…".
עד כאן סיפורו של הרב שמואל הורביץ, ומכאן אני רוצה לקחת אותו ברשותכם גם לחלק שבו הוא מלמד אותנו חכמה ודעת.
מעבר לחיזוק הידיעה שמכשירים טכנולוגיים עלולים להיות כלי מסוכן מאוד לרוחניותו של האדם, יש כאן נקודה נוספת. לפעמים אנחנו יודעים מה האמת, אנחנו שואפים להגיע אל האמת, אנחנו רוצים לרדוף אחריה ולחתור לכיוונה. לפעמים אנחנו רוצים לעשות מעשים טובים, אבל אז מגיע היסח הדעת ולוקח אותנו למחוזות אחרים.
"אני עוד לא התייאשתי", אומר הרב הורביץ, "אבל הכל יותר קשה עכשיו".