מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצ"ל קנה עבור עצמו אחוזת קבר בסמוך לקבר רבו ודודו מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל. אולם כשנפטר הגאון רבי יצחק אפשטיין זצ"ל, החליט מרן למסור לו את אחוזת הקבר שלו. הוא הלך אל אלמנתו והודיע לה כי הוא מוסר את אחוזת קברו, כדי שהגר"י יקבר סמוך למרן הגרא"ז מלצר זצ"ל.
מעשה זה היה מחמת הכרת הטוב שהיה חב מרן זצ"ל כלפי הגר"י אפשטיין:
כאשר עלה מרן זצ"ל ארצה והגיע לראש הנקרה, הבין מרן הגרא"ז מלצר זצ"ל כי הרב שך לא יגע במזון שלא יסמוך על כשרותו, לפיכך שלח את הגר"י אפשטיין לקבל את פניו ולהביא לו אוכל כשר מירושלים. מאז, הכיר מרן טובה לרבי יצחק אפשטיין, ומסיבה זו מסר את חלקתו בעבורו [מלבד מה שראה בזה עידוד לאלמנה].
אותה הכרת הטוב המשיכה גם לאחר פטירת הגר"י אפשטיין, לעתים קרובות היה מרן הולך לביתה של האלמנה כדי לבחון את היתומים, וזאת גם לעת זקנותו ('במחיצתם' ח"א עמ' 306).
*
העולם מספר: בימי מגוריו של מרן זצ"ל בעיירה קלעצק, היה זה תקופה אחרי חתונתו, הרבנית ע"ה ניסתה לחשוב על דרכי הפרנסה. בעיירה התגורר רופא גוי פולני שהסכים שתעבוד במרפאתו תמורת תשלום, מכיון שהיו באמתחתה אי אלו ידיעות בענייני רפואה.
כעבור עשרות שנים הרופא הפולני הגיע לביקור של כמה ימים בארץ ישראל, הוא שמע את שמעו של מרן הרב שך זצ"ל, ורצה ללכת לבקרו. הרב שך זצ"ל קיבל את פניו בשמחה ובסבר פנים יפות, ובשפה הפולנית הודה לו מקרב לב, באומרו – חייב אני הכרת הטוב אליו, ואף הזמינו להתאכסן בביתו עד אשר ימצא לעצמו סידור מתאים ('תורה דיליה' עמ' תקו).
*
סיפר רבי דוד טרופ זצ"ל: יום אחד המתנתי בתחנת האוטובוס לנסוע לביתי בבני-ברק, והנה עובר מרן הגרא"מ שך זצ"ל עם נהגו ברכב, ראה אותי וביקש מנהגו לקחת אותי לביתי, באומרו: "אני בעל חוב כלפיו, לפני מספר שנים ירד גשם עז והרב טרופ דאג להביא לי מטריה וללוות אותי!…" ('תורתך שעשועי' פרשת וארא – בעריכת הרב אשר ברגמן).
*
פעם הביע מרן זצ"ל את רצונו לבקר אצל מאן דהו למצוות 'ניחום אבלים'. ביקש נכדו לקרוא לבעל רכב שיסיע את מרן זצ"ל מפאת חולשתו הנוראה ותשישות גופו לעת זקנותו. אך מרן זצ"ל מנעו ולא הניחו. "נלך רגלי" אמר.
ביקש הנכד מבעל רכב שיחנה רכבו למרגלות הבית, וכשיראם יוצאים, יציע למרן זצ"ל להצטרף ויאמר לו כי הוא ממילא נוסע לשם, וכך הווה.
לאחר מכן שאל מרן את נכדו: "מדוע לדעתך לא רציתי שתקרא לבעל רכב?"
השיב הנכד: "משום שאין ברצונו להטריח אנשים".
"אמת", חייך מרן ושאל: "אבל מדוע איני רוצה להטריח אנשים?"
שתק הנכד…
אמר לו מרן: "אסביר לך מדוע. משום שאז אהיה חייב להכיר לו טובה, ועליך לדעת שהכרת הטוב כה רבה היא, עד שלעולם אין אדם יוצא בה ידי חובה! ואיני יודע אם אוכל במצבי להחזיר לו טובה אף מעט מן המעט" ('חובת האדם בעולמו')
(מתוך הספר 'אוצר פנינים ועובדות' מאת הרב ברוך מרדכי גרשוני)