"התהלך לפני והיה תמים" (יז א)
מעשה ביהודי שנכנס לבית ראש הישיבה ושאלתו בפיו: "אני מתגורר באזור די חמים, ורעייתי מבקשת לאחרונה לרכוש מזגן. דא עקא, שאני חי תמיד בחשבון מדויק, ואין לי רזרבות כלכליות עבור רכישת מזגן. יתכן שאם אבצע את העסקה בתשלומים, אצליח איכשהו לעמוד בהוצאה הגדולה, אבל אצטרך לפרוץ את מסגרת האשראי הרגילה שלי!".
"במה אתה עוסק במשך היום?" התענין הגראי"ל.
"אני לומד בכולל!" סיפר השואל.
"ובכולל יש לכם מזגן?" הוסיף ראש הישיבה לשאול.
"אכן כן" השיב האברך.
"אם כך", פסק הגראי"ל נחרצות, "חזור הביתה ותתקין מזגן גם עבור רעייתך!"…
שמירת לשון כנגד אמבולנס
נשאל רבינו: נדיב אחד רוצה ליתן תרומה נכבדה, ועומדות בפניו שתי אפשרויות: או לתרום עבור רכישת אמבולנס, או לתרום לארגון העוסק בחיזוק שמירת הלשון. מה עדיף?
השיב רבינו, שאם יתן לשמירת הלשון – לא יצטרכו אמבולנס, כי בהכרח יהיו פחות צרות בכלל ישראל, לכן עדיף ליתן לארגון של שמירת הלשון.
גן עדן – לא בצעקות
סיפר רבי ליפא ישראלזון שליט"א:
התעסקתי פעם עם בחור עקשן, שהיה צריך לקרבו. כל יום הייתי מחכה לו ליד הבית ולוקח אותו לישיבה.
כאמור, הבחור הזה היה עקשן גדול, ואמו כל הזמן רבה איתו וצעקה עליו.
אמרתי לה: "תראי, זה לא עסק, אני לא יכול כך! לי יש את הדרך שלי, ואת כל הזמן צועקת עליו, אני לא יכול לטפל בו. אם את ממשיכה לצעוק עליו – אני עוזב!"
טענה האם כנגדי: "וכי מה אתה רוצה, שכשאבוא לשמים אשב בגיהנום?! זה התפקיד שלי – לצעוק ולחנך".
"את יודעת מה", אמרתי לה, "בואי נשאל". והיא הסכימה.
נכנסנו לרבינו. ראשית דיברתי אני והצגתי את טענותי.
"נו, ומה את אומרת?" פנה רבינו אל האם, והיא ענתה: "תפקידי לחנך את הילד, אינני רוצה שיהיה לי גיהנום".
כשמוע רבינו את דבר האם, הרים קולו בהתרגשות ואמר: "מה את רוצה, גן עדן או גיהנום? אם תמשיכי כך – אני מבטיח לך שלא יהיה לך גן עדן, ואם תפסיקי – אני מבטיח שיהיה לך גן עדן!"
האם קיבלה את הדברים, וכיום ב"ה הבחור זה הינו אברך חשוב, שקוע בעמלה של תורה.
לקבל את השבת בכבוד
כיצד יתכן חילול שבת, בלי לעבור על שום הלכה של ה'שולחן ערוך'? – הקשה מרן זצוק"ל לפני רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א.
הוא ענה בעצמו: תאר לך שגדולי ישראל ישבו פה, ואתה תשב לידם ותפצח גרעינים. לא עשית שום דבר, אבל ברור שזה בזיון התורה.
שבת המלכה באה אליך, ובמה אתה מקבל אותה? בטשולנט? בגרעינים?
האם לזה יקרא כבוד שבת?! זה הרי חילול הקדושה!
צריך לקבל שבת עם לימוד הלכות שבת!
מסירות נפש על שמירת השבת
סיפר רבינו זצוק"ל: באמצע המלחמה שהתה הרבנית ע"ה במחנה בצרפת. האחראים שם הכריחו את כולם לעבוד בשבת, והזהירו כי מי שישתמט מהמוטל עליו – יוחזר מידית לגרמניה, לידי הנאצים ימ"ש.
הרבנית ע"ה היתה היחידה שהודיעה קבל עם ועדה שבשום אופן לא תעבוד בשבת!
המפקד שמע זאת והורה לה ללכת לארוז את חפציה ולהתכונן לעזוב את המקום. הרבנית סיפרה כי כשהלכה ליטול את חפציה – ידיה רעדו מרוב פחד מהצפוי לה.
כשהתיצבה שוב עם חפציה מול המפקד, פנה המפקד אל כל הנשים היהודיות שעמדו שם ואמר: "אתן כולן מזויפות, ורק היא [הרבנית] היחידה שנשארה אמיתית. לכן, כולכן תעבדו בשבת והיא לבדה תהיה פטורה מעבודה בשבת!"
שאלה של טלטול ושל מוקצה
פעם אחת בחייו – סיפר רבי משה יהודה שניידר שליט"א – ביקש ממני רבינו לגזור לו חתיכה מהזקן. הרי ידוע שהוא לא נגע בזקן, אבל בשנים האחרונות נשרו לו חתיכות גדולות מהזקן.
פעם אחת ביום שישי בבוקר, הוא קרא לי וביקש שאגזוז חתיכה. לא הבנתי את הסיבה, והוא הסביר לי שהיתה לו חתיכה של זקן שנותרה תלויה על כמה שערות בודדות, והוא חושש כי בשבת זה נחשב טלטול. הבאתי מספריים כדי לגזוז את החתיכה הזאת, וכאשר סיימתי הוא לא איפשר לי לזרוק את השערות, אלא נטל אותן והלך בעצמו למטבח להשליך אותן לפח. הוא חשש, כנראה, שמישהו עלול לשמור חתיכה מהזקן, ולכן בעצמו דאג להשליך אותה לאשפה.
פעם אחת סיפרה לי הרבנית, שבליל שבת נפלה חתיכה מהזקן בעת שישן על המיטה, וכל השבת הוא לא נשכב על המיטה, באמרו כי החתיכה הזאת היא 'מוקצה', ואם יש מוקצה על המיטה הוא לא מוכן לישון עליה.
מבחינתו לא היתה לו כל בעיה שלא לשכב על המיטה שבת שלימה, אם יש איזו שאלה הלכתית וגם רחוקה ביותר.
(מתוך הספר ומתוק האור פניני הגראי"ל – בעריכת הגאון רבי שלמה לוונשטיין שליט"א)