אף אחד מאתנו לא יצא הבוקר לצוד שור למאכלו. לא נאבקנו באנטילופות ובזאבים, רובנו גם לא מתמודדים באופן שגרתי עם בני אדם שמאיימים על חיינו. אנחנו חיים בתוך אוכלוסייה ידידותית, ואת הסכנות מכירים בעיקר מהחדשות או מסִפרוּת המתח.
ובכל זאת, רבים מאתנו קמים בבוקר ויוצאים לעמל יומם, בתחושה של יציאה לג'ונגל של סכנות.
זוהי לא תחושה מודעת, כמובן. אנחנו אנשים אופטימיים, ומשתדלים להתחיל את יומנו בחיוך ובברכת יום נעים לסובבים אותנו.
אבל אם נעמיק בתחושות הפנימיות ביותר שלנו, הסמויות לעתים גם מעינינו, נגלה שקיימת בנו דריכות בלתי מודעת; מקנן בנו חשש מפני התנהגויות שליליות שעומדות להיות מכוונות כלפינו.
אנחנו חוששים שאנשים ימתחו עלינו ביקורת, יתייחסו אלינו בעליונות, ישפטו אותנו לחומרה, יבוזו לנו, ינצלו את תום לבנו, ובעצם – יקטינו אותנו עד כדי היעלמות מוחלטת.
התרחישים הללו הם הסיוט הסמוי שלנו.
כדי להינצל מהם, אנחנו מתאמצים להצליח בכל מה שאנחנו עושים, ובכך להיתפס על ידי עצמנו ועל ידי אחרים כחזקים, מלאים ביטחון ועוצמה.
הצלחה היא דרך די קלה לגייס תחושת עוצמה, מגן בפני כל ניסיון להקטין אותנו.
אלא שכאן בדיוק נעוץ העוקץ: בדרך כלל, אנחנו לא באמת מרגישים חזקים ובטוחים כפי שאנחנו רוצים להיות. ההצלחה מתבררת כמגן שברירי למדי, שלא באמת עומד לנו בכל עת צורך.
וכשאנחנו מגלים שהשדר העוצמתי שניסינו לשדר אינו מסונכרן עם התחושות האמיתיות שלנו, אנחנו מתחילים להתגונן. מתחילים לחפש לנו כל מיני תריסים להסתתר מאחוריהם עד יעבור זעם, בין אם הוא אמיתי ובין אם הוא שוצף בדמיוננו בלבד.
כאן נכנסת לתמונה הקלישאה הנכונה, שסוברת שההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.
ואם עקבתם אחריי עד כאן, גיליתם למעשה את שרשרת המזון שמזינה את התוקפנות:
פחד מפני תקיפה רגשית – שמוביל לרצון להיראות חזק כדי להימנע מתקיפה כזו – שמוביל להבנה שאיננו די חזקים – ובסופו של תהליך מגיעה התוקפנות, שכל כולה בעצם מסווה להתגוננות מפני החוויה הקשה של חולשה.
חִשבו רגע על דיאלוג שגרתי כמו זה:
האישה מתלוננת שקשה לה להתמודד לבדה עם הילדים. בעלה משיב בתלונה משלו, ואומר שהיא אינה מספיק מאורגנת ולכן קשה לה – תגובה שהיא לא מופת של תקשורת מיטיבה.
מאחורי התגובה הזו, מסתתרת שרשרת המזון המתוארת למעלה: הבעל שומע בדבריה של אשתו, שהיא מאשימה אותו בקושי שלה. מאחר והוא בדרך כלל משתדל מאוד ועושה הכל כדי להצליח להשביע את רצונה, הוא מרגיש מותקף. כדי להינצל מההתקפה, עליו להתגונן – וכאן מתבצעת ההחלפה המהירה בין ההגנה לתוקפנות, והמשך השיחה נשמע כפי שהוא נשמע.
סירוב תקיף לחתום לשכן על הסכמה לבנייה – עשוי לנבוע מהמחשבה: "הוא חושב שאני תמים ומנסה לנצל אותי", ומהרצון להתגונן מפני הניצול הזה.
תלונה כלפי המרצה על כך שהוא לא מעביר את החומר בבהירות, יכולה להיות צאצאית של הפחד להיתפס בחוסר הבנה מבייש.
ועוד אלף דוגמאות יכולות להגיע לכאן בשיירה ולהמחיש כולן את אותו העיקרון עצמו: תגובה תוקפנית היא תולדה של פחד סמוי.
הבעיה בסט ההתנהגויות האלה, חוץ מהעובדה שהן שליליות – היא התוצאה שהן משיגות עבורנו: אולי הצלחנו להינצל מהג'ונגל, אבל הפכנו את עצמנו לזאבים בודדים ושוחרי קרב.
תוקפנות מרחיקה מאתנו אנשים. זה אבסורדי, כי השתמשנו בה כדי שיהיה לנו נוח יותר בחברה, אבל זו המציאות.
הדרך המוצלחת יותר לנצח את הפחד מכך שניתפס חלשים, היא לא להסתיר את החולשה – אלא להתחזק.
ולהתחזק – פירושו להיות יותר: יותר מסוגלים, יותר מלאי יכולת, יותר בעלי אמצעים.
איך נשדר לזולת את השדר הזה, שאנחנו חזקים? בצורה פשוטה מאוד: נעניק לו.
נעניק לו הרבה כל כך, עד שהוא ייווכח לדעת – ובעיקר: אנחנו עצמנו ניווכח לדעת – שאנחנו חזקים ולא חסר לנו כלום.
הכוונה איננה להענקה אינטרסנטית, דורסנית, שנועדה לרומם אותנו על פניו. הכוונה היא לנתינה כנה, אכפתית, שיכולה לנבוע רק מעושר פנימי רב.
אם נעניק לזולת הרבה ככל האפשר, וממקום של רצון להיטיב, לפתע נגלה שהקשר שלנו אתו כבר איננו רוחש איומי ג'ונגל. הוא הפך להיות קשר של אחווה וידידות.
כבר לא צריך להתגונן; כבר לא צריך לתקוף.
מילון מונחים:
קשר – חיבור בין אנשים. קשר נוצר בתהליך מתמיד של העברת מחשבות, רגשות ופעולות באופן דו-צדדי. קשר נכון מאריך חיים ומשפר איכות חיים.
אמנם, כיוון שניתן להעביר גם מחשבות, רגשות ופעולות שליליים האחד כלפי השני – קשר אינו חיובי תמיד.
התגוננות – פעולה של אדם החווה איום על קיומו הפיזי, הרגשי או הרוחני.
בהיבט החברתי, התגוננות היא ביטוי התנהגותי שבא כתגובה לסכנת בדידות או להקטנת ערכו של האדם, שמתפרשת כסכנה קיומית.
משהו לקחת לדרך:
לצד הגברת הנתינה האישית שלך לחברה, כדאי לך להחליש עד מאוד את הקשר הקיים בתוכך בין ההערכה של החברה אליך – לבין הערך האמיתי שלך.
קודם כל, כי באמת אין קשר כזה; הערך שלך אבסולוטי ואינו מותנה בדעתם של אחרים. ושנית, הגישה הזו טומנת גם טריק קטן: ככל שתחשיב פחות את דעתה של החברה עליך, היא תעריך אותך יותר.
משפט:
אם תשלח חיצים – תהיה לך טריטוריה, אך לא יהיו שכנים.
(פרק מתוך הספר 'רגעים של כוח'. ד"ר עוז מרטין פסיכותרפיסט בעל שם שספריו יצאו בהמדורות רבות. לרכישת הספר ולקבלתו במשלוח לבית ניתן להתקשר : 058-7676321)