"וּכְשֶׁהוּא אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה חַיָּב לְהַאֲכִיל לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה עִם שְׁאָר הָעֲנִיִּים… אֲבָל מִי שֶׁנּוֹעֵל דַּלְתוֹת חֲצֵרוֹ וְאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה הוּא וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וְאֵינוֹ מַאֲכִיל וּמַשְׁקֶה לַעֲנִיִּים וּלְמָרֵי נֶפֶשׁ, אֵין זוֹ שִׂמְחַת מִצְוָה אֶלָּא שִׂמְחַת כְּרֵסוֹ…" (רמב"ם הלכות שביתת יו"ט פרק שישי הלכה יח)
"עמדתי בתור בצרכנייה השכונתית", מספר ב' צ', "לפניי בתור הייתה ילדה והיא העבירה את המוצרים בזה אחר זה. הייתי שקוע בטלפון אבל עקבתי אחרי התקדמות התור. ראיתי מוצרי בסיס ממש, לחמים, מוצרי חלב, תבנית ביצים, קצת פירות וירקות, נדמה לי שאפילו לא ראיתי חטיפים בין המוצרים, אולי מארז של חטיפים קטנים שעולים כמה שקלים בודדים וחבילת איגלואים פשוטים.
"התור מסתיים, אני כבר מתחיל להניח את המוצרים שלי על הדלפק, ואז אני שומע את המשפט העצוב ביותר שלצערי בשנה האחרונה אני נחשף אליו שוב ושוב: 'הכרטיס לא עבר', אמר המוכר לילדה. הוא התכוון כמובן לכרטיס האשראי.
'אולי תנסה שוב', אמרה בקול חלש, מסתכלת לצד שאף אחד לא שם לב.
"'ניסיתי כבר פעמיים', אמר, 'אבל אנסה שוב'.
– 'תודה', לחשה הילדה והשפילה את מבטה.
– 'אני ממש מצטער, זה לא עובר, ניסיתי גם סכום נמוך יותר, אולי יעבור בפעמיים'.
"הרגשתי כיצד המשפט של המוכר יורה לי חיצים בלב. לרגע חשבתי להתערב, למרות שגם המצב הכלכלי שלי רחוק מלהיות מזהיר, אבל אז אני שומע את הילדה אומרת, 'אם תוכל להניח את הדברים בצד, אתקשר שניה לאבא שלי'.
"היא פנתה הצידה להתקשר, ראיתי דמעות בעיניה. רק הקב"ה יודע איזה סבל ומצוקה כפי הנראה הם מתמודדים בבית. מדובר על אוכל בסיסי. הגרון שלי נשנק. עכשיו, לאחר מעשה, אני לא מבין איך לא התערבתי מיד לסייע, אבל הייתי בסוג של הלם.
"המוכר החל להעביר את המוצרים שלי בקופה, לפתע ניגש אליו אדם שהמתין מאחורי בתור. הוא אומר לו במהירות ובקול שקט: 'תשמע, אני מכיר את המשפחה הזאת, הכרטיס לא יעבור. תעשה טובה, תגהץ את הקניה הזאת עם הכרטיס שלי ב-12 תשלומים. כשהילדה תחזור תעביר כביכול שוב את הכרטיס ותאמר לה שהכרטיס עבר'.
"עכשיו כבר היו לי דמעות בעיניים. מי כעמך ישראל!
"הילדה חזרה ואמרה למוכר: 'אבא שלי אמר שהכרטיס יעבור'. המוכר נטל את הכרטיס, העביר סמוך למסוף האשראי ואמר לה 'מצוין, תודה רבה'.
"הילדה לקחה מיד את השקיות, הביטה שוב לצדדים, הרגשתי לפתע את רגשות הבושה שחוותה, את הכאב שירד ממנה, ויצאה מהצרכנייה.
"לא יכולתי להתאפק ואמרתי לאדם ששילם עבורה, 'כל הכבוד לך!'
– 'תודה רבה', אמר לי, מנסה לא לעורר עניין. המשכתי ושאלתי: מותר לי לשאול אותך למה ביקשת 12 תשלומים?'
– 'אתה צודק', אמר לי, 'זאת לא הייתה קניה גדולה. אבל אני רוצה את הזכות הגדולה והעצומה הזאת כל חודש! לא רק בפעם אחת! כל חודש שיירד לי מהכרטיס כסף בשביל הזכות הזאת!"…
*
חשבתם שהמקרה האמיתי הזה נדיר (פרטי המקרה במלואו, כמו גם מקרים נוספים שהובאו בכתבה, שמורים במערכת 'במה')?
"בשנה האחרונה", מספר בעל חנות מבני ברק, "אני מוצא את עצמי שוב ושוב אומר ללקוחות שהכרטיס שלהם לא עובר. כל פעם זה כואב מחדש שהלקוחות עומדים בפניי חסרי אונים. אני רואה את הכאב בעיניים שלהם, את הבושה. למרות שאני יכול לומר לך שהיום אף אחד לא צריך להתבייש, זו מכת מדינה, קשה מאוד המחיה בכל העולם ובארץ בפרט. ישנם פעמים שאני לא אומר כלום ללקוחות, בפרט אם מדובר בילדים, אני ממש מרחם עליהם ונותן להם את המוצרים למרות שהכרטיס לא עבר".
"אם אתם יודעים על משפחה שנמצאת במצוקה", אומרת ל'במה' עובדת במחלקת רווחה באחד היישובים החרדים, "אל תתעלמו בשום אופן. אסור לאטום עיניים למצוקה, לעיתים היא גדולה הרבה יותר מכפי הנראה לנו. תנסו לפנות לגורמים ברווחה, לגורמי צדקה שונים, תסייעו למשפחה בכל דרך. תשלחו להם לשבת תבנית עם עוגה ומוצרי מזון. תנסו להיות יצירתיים בחסד העצום שאפשר לעשות במקרים הכואבים האלה".
(מגזין 'במה' bama.org.il)