"וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם" (ט כ)
מתוך רשימותיו של הג״ר חיים דב קנטור זצ״ל, שו״ב בשפייה:
"…סרנו אל בית זקן אחד מנכבדי הכפר, 'שיך עבד אלשלם' מכירנו, כי בניו וחתניו הם פועלים במושבתנו. הוא קיבל אותנו בסבר פנים יפות, וכן גם יתר בני הכפר הראו לנו פנים מסבירות, כי רובם הם פועלים בכרמי ישראל שבהמושבות.
"הזקן הזה הוא ככן שמונים שנה והוא בעל מידות וטוב לב, והוא עני, רק בני משפחתו וקרוביו מספיקים לו צרכיו גם להכניס אורחים. בגדיו היו מטולאים אבל נקיים, מצאנוהו יושב תחת תאנתו הגדולה אשר ענפיה המרבים עושים צל גדול, ועל אחדים מענפי התאנה היו תלוים חפציו הנחוצים לו, כמו ספר לקרוא בו, צפחת מים, סכין כיס עם טאנבאק, ויתר כלי תשמישיו הקטנים.
"אצל הערבים, מי שאין לו תאנה לאכול מפריה ולשבת תחתיה בימות החמה, איננו בכלל בעלי בתים והרי הוא מסכן גמור, ועל כן אם יש לו תאנה משלו, מוטב, ואם לא, לפחות הוא שוכר לו תאנה ופירותיה. שכר התאנה לשנה, הוא מארבע עד שמנה פראנק. נזכרתי כי היו ימים טובים גם לנו אשר גם אנו ישבנו תחת תאנתינו וגפנינו.
"אצלו תחת התאנה על הארץ ישן אחד מאחינו הספרדים איש עני הסובב בהכפרים לקנות חלב לעשות גבינה. ויעורר אותו השיך הזקן ויאמר לו: קום שמעון, כי הנה באו קרוביך (לאמור, יהודים כמוך).
"הזקן בקש אותנו כי נשב על המחצלאות הפרושות תחת התאנה, ויתן לנו גם כרים קטנים ממולאים בצמר להסב עליהם. אנחנו מלאנו אחרי דבריו, ונשל את נעלינו מעל רגלינו ונשב תחת העץ; ומיד הגיש לפנינו כוסות קטנות של קאהווע מתוקה, ואחר זה צוה לאפות לנו עוגות מצות.
"אנכי השלכתי קיסם בהתנור, ואחתה גם מעט את האש כדין (יו"ד הלכות פת סימן קי"ב סעיף ט'), ועל שאלות הזקן מדוע אעשה ככה, השבתי לו, כי ממדת דרך ארץ אצלנו שלא לאכול פת וכדומה עד שנעמול בו בעצמנו מעט, לקיים מה שכתוב 'בזיעת אפך תאכל לחם'. תשובתי זאת ישרה מאד בעיניו, ויהלל את המדה הטובה הזאת…"
(גיליון ספרו נפלאותיך)