לפנינו סיפור מיוחד, המחזק בהתבוננות בהשגחה פרטית לפרטי פרטים ממש, ומוכיח שוב ושוב כי "לא ידח ממנו נידח", ולקב"ה דרכים רבות ומקוריות, לקרב לב בנים אובדים לאביהם שבשמיים:
באחד הימים בעיר העתיקה בירושלים, פגש ר"מ בישיבת 'אש התורה' איש שאינו שומר תורה ומצוות. הוא הזמין אותו לארוחה בביתו על מנת לשוחח על ענייני היהדות. האיש הביע את הסכמתו. במהלך השיחה נדהם המארח לגלות, כי מדובר באדם לא רגיל: בעל כישרון מיוחד ורצון גדול, שהביע התעניינות גדולה בעיקריה של הדת.
הוא מיהר להזמינו לארוחה נוספת, והאורח אכן הגיע. שוב השיחה בינהם זרמה, הם קבעו ללמוד יחד והאורח נמשך לתענוג.
באחד הימים חשף האיש בפני הר"מ, כי הוא הוא שהה בארץ עד כה במסגרת לימודי תיאולוגיה נוצרית – לימודי כמורה רח"ל, וכעת הוא סיים את הלימודים וממשיך ללונדון…
הר"מ הזדעזע: "כמורה? לונדון? בוא, תישאר בארץ!".
בשניה הבאה הזדעזע הר"מ עוד יותר: "אני בכלל לא יהודי…", משך האורח בכתפיו.
הם כמובן נפרדו. אך טעם הכישלון הזה עורר באותו ר"מ מחשבות, שכמעט הובילו אותו להחלטה לעזוב את המשרה. "קירוב רחוקים – זה לא בשבילי", החליט הר"מ. סובביו השפיעו עליו שלא יחליט לבד, אלא יתייעץ עם אחד מגדולי הדור. הר"מ ניגש להתייעץ ונפסק לו להמשיך במלאכתו. הוא אישית סבר שאינו מתאים לתחום זה, של קירוב רחוקים, אך נשמע לדעתו של אותו גדול.
חלפה תקופה, ואותו ר"מ מבחין בתופעה מעניינת: מספר בחורים שהגיעו לישיבה מחו"ל, התעניינו לפני כן בלימוד כמורה.
כשחקר מעט את העניין וברר עם אותם בחורים מה הביא אותם לכאן, התברר שאותו "בוגר" גוי אכן נעשה לכומר, וכל אימת שבאו בפניו צעירים יהודים ללמוד כמורה, היה מודיע להם: "אתם יהודים – מקומכם בישיבת אש התורה בירושלים!"…
('מוסף שבת קודש' מבית 'יתד נאמן')