כן תזכי לשנה הבאה
הגה"צ רבי משה טורק זצ"ל היה מספר, שבאחת השנים כשחותנו ר' דוד שלזינגר זצ"ל בנה את סוכתו בעיר וינה, או שהיה זה קודם לכן בעת שהתגורר בהמבורג, הגיעה שכנה גויה להתלונן שהסוכה מפריעה לה, וכיון שראו שאין זה מסיבה מוצדקת אלא רק בגלל שנאת הדת, לא שמעו בקולה.
היא הלכה והתלוננה במשטרה ובעירייה, והלכה אף לבית משפט, ובערב חג הסוכות הביאה מכתב מבית המשפט שבעוד שמונה ימים צריך לפנות את הסוכה. משראתה הגויה שכל ימי החג הם רק שמונה ימים (בחו"ל), היא אמרה שבשנה הבאה היא תביא צו מבית המשפט כבר לפני החג, כדי שלא יוכלו כלל לבנות את הסוכה.
אמרה לה הגב' שלזינגר: "את מדברת כעת על השנה הבאה?! מי אומר לך שאת תחיי עד שנה הבאה?" וכך היה, שבאותה השנה מתה הגויה ובנו סוכה ללא הפרעות, ובכך התבטלה מחשבתה הרעה. (זכרו תורת משה)
מס הכנסה חיובי
הוריו של ידידי הרה"ג דוד א' גרים בחיפה. במשך שנים נאלצו לעשות סוכה בחצר. שנה אחת החליטו לבנות מרפסת מברזל. הדבר עלה ממון רב, בסביבות עשרים אלף שקל, זה היה קשה להם מבחינה כספית, אבל החליטו, זהו חייבים, וה' יעזרנו.
באותה שנה הגיע שכן לישון אצלם בסוכה. תוך כדי שיחה סיפר אביו לאורח שיש לו בעיה קשה במס הכנסה, בתיאום מס. האורח שעבד ביעוץ מס, שמע את הדברים, ואמר שיבדוק זאת.
אחרי בדיקה וסידור הדברים, נתברר שיש לו זכות במס הכנסה. הסכום היה עשרים אלף שקל! (גליון "נר לשולחן שבת")
טלפון ישיר לכותל
מספר הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א: לפני חג הפסח בשנה זאת, התקשר אלי אחד ממכירי החשובים הדר בירושלים עיה"ק, אך לרוב טירדות הפרט והכלל נבצר ממני לענות לו, על כן השאיר לי הודעה על הטלפון.
בחול המועד התקשרתי אליו לברכו בברכת "גוט יו"ט", אך כשהוא לא ענה לטלפון, השארתי לו הודעה על הטלפון שלו, ובתוך דבריי אמרתי, שהיות וזהו הקשר היחיד שיש לי עם ירושלים עיה"ק במשך היו"ט, ממילא הנני רוצה לצאת בזה את ידי חובת ענין ה"עליה לרגל".
כשחזר והתקשר אלי לאחר זמן, אמר לי שבדיוק באותה דקה שהשארתי לו את ההודעה בטלפון, לא ענה לי מפני שעמד אז "מיטן נאז צו דער וואנט" – כשפניו צמודות לכותל המערבי… (נעם שיח)
מי כעמך ישראל
סיפר יהודי שמוכר אתרוגים ליד ישיבת מיר: בשנה שעברה, הגיע לדוכנו יהודי שחזותו החיצונית היתה נראית כשל אחד שלא מדקדק כ׳׳כ בהלכה וכו', אולם קנה אתרוג מהודר מאוד בסכום גדול. המוכר התפלא על כך, אבל בעודו מהרהר בדברים, הוא שומע את היהודי אומר לעצמו תוך כדי יציאה מהחנות: "רבונו של עולם, הנה, אני גם משקיע במצות שלך, אני לא רק משקיע בעולם הזה".
עוד סיפר, שאברך נכנס בערך בשעה 3:00 אחה׳צ וביקש לחפש אתרוג במחיר 100 ₪. ישב ובדק שעה ארוכה, וב-4:20 ניגש לשלם. אח׳׳כ בשעה 7:00 בערב, הוא חוזר ומבקש להחליף לאתרוג של 150 ₪. המוכר התפלא ושאל אותו מה קרה.
ענה האברך: אני קבלתי על עצמי לקנות ד' מינים שלא על חשבון הסדרים, אבל בסופו של דבר ישבתי כאן בצהריים עד 4:20, וזה היה 20 דקות על חשבון הסדר. לכן על האתרוג הזה אני לא מסוגל לברך, ורציתי להחליף אותו. אבל כיוון שההחלפה היא לא בגלל פגם באתרוג, אין הצדקה שסתם כך אבוא ואחליף, לכן חשבתי שאם אני אוסיף כסף ואקנה אתרוג יקר יותר, אתה לא תקפיד על כך שאני מחליף.
(קובץ גיליונות)