"הריח הקשה שדבק באדם זה" – אמר הגאון מטשעבין – "מפריע לי מאוד לומר את השיעור בבהירות הנדרשת, ועל כן אין לי דרך אחרת – אלא להפסיק את אמירת השיעור"
מוטב שיגרם ביטול תורה דרבים מאשר לבייש אדם מישראל
הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי – שָׁלוֹם (במדבר כה יב)
סיפר המגיד הרה"ג ר' אהרן טויסיג שליט"א: בראשית מגורי הגאון מטשעבין זצ"ל בירושלים, רגיל היה להרצות מדי יום שיעור הלכה לבעלי בתים. הדבר נמשך תקופה ארוכה, כשמשתתפי השיעור הולכים ומתרבים.
באחד הימים, אחר גמר הרצאת השיעור, פנה הגאון מטשעבין לשומעי לקחו והתנצל בפניהם כי אין לו כח להמשיך בשיעור הקבוע, ויואילו לחפש אחר מגיד שיעור חדש שימלא את מקומו. כרעם ביום בהיר נפלה ההודעה באזני כל השומעים, אך מי יבוא אחרי המלך לשנות את דעתו?
בין משתתפי השיעור היה אחד מהמקורבים ביותר אצל הגאון מטשעבין, שהשכיל בדעתו כי אין זה מדרכי רבו להפסיק שיעור קבוע מיום ליום רק בשביל תשישות כוח, ובוודאי יש דברים טמירים בגו, טעם נסתר שבשבילו החליט להפסיק את הרבצת התורה הזו. התחיל אפוא להפציר ברבו שיגלה לו טעמו.
לאחר הפצרות מרובות גילה לו הגאון בלחישה, כי לאחרונה החל להשתתף בשיעור איש אשר עוסק במשך היום בסחורה אשר ריחה נודף למרחוק. "ריח קשה זה שדבק בו" – אמר הגאון מטשעבין – "מפריע לי מאוד לומר את השיעור בבהירות הנכונה, ועל כן ראיתי כי אין לי דרך אחרת, רק להפסיק את אמירת השיעור, ושייקחו תלמיד חכם אחר במקומי".
תמה מקורבו עד מאד: וכי בשביל זה יבטלו שיעור של רבים? הרי מי יודע אם ימצאו מג"ש חדש, וגם אם ימצאו, בוודאי יתמעטו המשתתפים. ומה יהיה עם קביעות עתים לתורה של כמה בעלי-בתים? ואם משום הבעיה של הריח הלא-נעים – הרי אפשר לעורר את אותו אדם בדרכי נועם שיתרחץ לפני בואו לשיעור, או שישב מרחוק.
אמר לו הגאון מטשעבין: אין זו הדרך הנכונה. והדבר מפורש בדברי רבנו המהרש"א: שהנה בגמ' בסנהדרין (י"א.) מובא, שפעם בעת השיעור בביהמ"ד נענה רבנו הקדוש ואמר "מי שאכל שום וריחו נודף יעמוד ויצא", שלא יפריע ללימוד התורה. קם רבי חייא תלמידו ויצא, מיד קמו כל התלמידים ויצאו אחריו, וכל השיעור של אותו היום נתבטל. למחר מצא בנו רבי שמעון את רבי חייא ושאל לו: אתה ציערת את אבי ביום אתמול, שיצאת ונתבטל הלימוד? נענה רבי חייא ואמר: "לא תהא כזאת בישראל".
ומפרש המהרש"א שם, כי רבי שמעון ידע שרבי חייא לא היה מאוכלי השום, ויצא אך ורק למען לא יתבייש התלמיד שאכל שום. ועל דבר זה תמה רבי שמעון בן רבי – וכי בשביל דבר כזה יתבטלו כל הציבור מלימודיהם ויצטער אבא מאוד?! ועל כך השיב רבי חייא: "לא תהא כזאת בישראל" – מוטב שיגרם ביטול תורה דרבים ויתבטל השיעור, משיתבייש וייכלם איש יהודי מזרע יעקב אשר בם בחר ה'. כי חטא של מלבין פני ישראל ברבים, לא תהא כזאת בישראל בשום אופן.
סיים הגאון מטשעבין: מדברי המהרש"א האלו למדתי, כי עדיף שאפסיק את השיעור כולו מאשר שאגרום שיתבייש אדם מישראל ח"ו, כי 'לא תהא כזאת בישראל'!!! (הפרשה והסיפור).
(מתוך עלונו של הרב חנניה צ'ולק, פנחס תשע"ז)