שח הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א: סיפר לי יהודי מיושבי השיעור, מה שבדידיה הווה עובדא, בחול המועד פסח שעעל"ט:
אחותו שכבה אז בבית החולים במחלקת הקורונה וריחפה בין חיים למות. כה חמור היה המצב, עד שכבר הודיעו למשפחה על קיצה המתקרב.
באותו הזמן נזדמן לאותו יהודי ניסיון בשמירת העיניים, ההתמודדות הייתה קשה אולם הוא עצם את עיניו ואמר: 'יהיה מעשה זה לזכות אחותי פלונית בת פלונית לרפואה שלמה'. ואכן מאותו הזמן התחיל מצבה להשתפר, וכעת היא בריאה ושלמה.
מעשים שבכל יום הם, וללא הרף מגיעים סיפורים על יהודים שנמנעו מדבר איסור והושיעו בכך אחרים בדבר ישועה ורחמים. אין צריך להגיע לטרגדיות או למעשים מיוחדים, אלא בכל יום ויום אנו יכולים לפעול ישועות, כי יש לנו בנק של ישועות ואנו יכולים להושיע יהודים מכל צרותיהם.
אין אנו מעלים בדעתנו שאנו יכולים להושיעם ולכן אנו נוטים שלא לעשות כלום, אולם באם ייקח כל אחד על עצמו חמשה אנשים שמתייסרים בצרותיהם, וידאג להם כאילו אין אף אחד בעולם שדואג להם מלבדו, ויזכור שהוא יכול להמשיך להם ישועה בזכות מעשיו הטובים, כמה אנשים היו נושעים מצרותיהם אילו היינו נוהגים כן.
והתגמול הנוסף שבהנהגה זו – שכשעושים כן, לאט לאט מתחזקת האהבה בליבו כלפי יהודים, וממילא הרגשת צערם מתחזקת אצלו וכתוצאה מכך גם התפילות הולכות ומתחזקות ופועלות יותר.
אפשר כמובן להזכיר סתם את השמות לרפואה וישועה ולהמשיך הלאה, אולם העניין האמתי הוא להרגיש בצערם ולהזכירם מתוך תחושת נתינה המביאה לידי אהבה. על עבודה זו אין למקטרגים שום כח.
('הבינני')