לרגל גליון חג הפסח, אמרנו דבר בעתו מה טוב, ללקט כמה פנינים ששמענו בתקופה האחרונה מרבינו שליט״א, בעניני חינוך בבית ובחוץ, חינוך הילדים וחינוך הכללי כפי שהשיגה ידינו יד כהה.
נוסיף דבר חשוב כהקדמה: רבינו שליט״א עצמו, סבור כי באופן כללי, האנשים הם אותם אנשים, והילדים הם אותם ילדים… כלומר, אם מצינו בחז״ל שאסרו הלכות מסוימות אף לקטנים, אין סיבה להתיר זאת בימינו. הוא רגיל לומר כי התורה לא משתנה…
ולדוגמא, בימי ׳ספירת העומר׳ אינו מתיר לילדים לשמוע שירים, וכן לא מתיר ב׳תשעת הימים׳ בחודש אב להתרחץ, ולא מתיר בשבת גם לילדים לטלטל, כללו של דבר, הוא הפך ממנהג העולם בהם מחשיבים את הילדים כאינם יודעים מימינם לשמאלם ומקילים להם בכל דבר, אדרבה, הוא סבור כי ילד הרי הוא כמו ׳איש קטן׳, ואין להקל ראש להתיר לו דברים שאסרו חז״ל.
סליחה, טעיתי…
שאל אב צעיר את רבינו: פעמים קורה ואני מעניש את הילד, אבל הוא הצודק ואני הטועה, האם עלי להמשיך הלאה, או לבקש את סליחת הילד, שכן אולי יש לחשוש שאם אבקש את סליחתו, אז בפעם הבאה הוא יהיה יותר בטוח בעצמו…
ענה רבינו: תבקש סליחה ותגיד לו שהיתה לך טעות. לכל אחד קורות טעויות לפעמים.
את פתח לו…
שאל מחנך דגול: יש שיטה מסוימת הנוקטת כי אם הילד עשה דבר לא הגון, יש להניח אותו בחדר שיהיה קצת עם עצמו, לנעול אותו שם, שיבין שטעה…
הגיב על זה רבינו מיד: חלילה לעשות כן. ובגמרא מצינו שאפילו בשבת מותר לחלל שבת ולפתוח דלת לילד שהדלת נסגרה עליו.
יצר הרע
האם שייך להסביר לילד שיש לו יצר הרע ושהוא צריך להתגבר עליו? – ענה על זה רבינו: תלוי בילד. יש שהם 'בר הכי' להבין את זה, אבל יש שאצלם זה לא שייך בכלל.
שאינו יודע לא לשאול
מחנך ותיק נכנס לרבינו עם שאלה: בכיתתי יש ילד שכל הזמן שואל שאלות, ללא הרף, כל דבר הוא רוצה להבין וממש ׳משגע׳ אותי, הוא לא מוותר לי. אני סבור שיש לו איזו שהיא בעיה והוא צריך טיפול פסיכולוגי. כבר אין לי כוח אליו, ואני מבקש לדעת כיצד לנהוג.
הגיב על כך רבינו: אדרבה, ׳לא הביישן למד׳, טוב שהוא שואל ורוצה לדעת. אבל, לא מוטל על המלמד להסביר לו דברים שאינו יודע, רק מה שנוגע להנלמד, את השאר הוא ישלים עם אביו בבית.
ותאום מתאום יאמץ
אב לתאומים שאל את רבינו, שיש לו שני בנים קטנים באותו הגיל ואחד הוא מוצלח יותר מהשני וכבר מתקדם וקורא היטיב והשני עוד בפיגור, עוד לא קורא, וחושש להכניס אותם לאותו תלמוד תורה כי אולי אחד יצליח מאוד והשני רק יקנא בו כל הזמן. האם כדאי לו להכניס אותם לשני תלמודי תורה נפרדים. ענה לו על זה רבינו: זה לא נורא. ישארו באותו חיידר. הקנאה לא תזיק. (א״ה, וכמובן א״א להקיש ממקרה זה למקרים אחרים).
(דברי שיח, תשע"ו)
2/380