מֵהלכות ברכות התורה
* מותר להרהר בדברי תורה לפני ברכת התורה, משום שהרהור אינו כדיבור; ויש אומרים שאין להרהר בדברי תורה לפני הברכה. ונחלקו הפוסקים אם שמיעת דברי תורה נחשבת כדיבור.
* אדם ששכח לברך ברכת התורה לפני התפילה, יכוון בברכת 'אהבה רבה' (או 'אהבת עולם' – לנוסח ספרד) לצאת בהּ גם ידי חובת ברכת התורה, וילמד מעט מיד לאחר התפילה.
* כשם שברכת 'אהבה רבה' שבשחרית יכולה לשמש כברכת התורה, כאמור לעיל, כך ברכת 'אהבת עולם' שלפני קריאת שמע של ערבית יכולה לשמש כברכת התורה במקרה שצריך לברך.
* לדעת השולחן ערוך, מעיקר הדין אין צורך להסמיך את ברכת התורה ללימוד, אך לכתחילה יש להקפיד על כך; אולם לדעת רוב הפוסקים אסור להפסיק ביניהן.
* הישן שנת קבע ביום – נחלקו הפוסקים אם צריך לשוב ולברך, והמנהג שלא לברך, אך ראוי לכוון בברכת 'אהבת עולם' (בערבית) לשם ברכת התורה.
* אדם שלא ישן במשך הלילה – יֵצֵא ידי חובה בשמיעת הברכות מפי אחֵר, אך אם ישן ביום והיה ער בלילה שלאחריו – לפי הנהוג שלא לברך לאחר שינה ביום (ראה לעיל) – יברך בבוקר בעצמו.
* הישן שנת קבע בלילה, וקם משנתו בעוד לילה, מברך ברכת התורה לפני לימודו, ואף אם שב לאחר מכן וישן שנת קבע נוספת בטרם הגיע הבוקר, לא יברך ברכת התורה שנית.
* נשים מברכות את ברכות התורה כאנשים. יש אומרים שהן חייבות בהן כאנשים, משום שהן חייבות בלימוד ההלכות ובאמירת פרשיות ה'קרבנות'. ויש אומרים, שהנשים אינן חייבות לברך, אלא שנהגו לברך, כדרך שמברכות על מצוות עשה ש'הזמן גרמן', לדעת הרמ"א.
מֵהלכות ברכות השחר ואמירת 'קרבנות'
* את כל ברכות השחר ניתן לברך לפני עלות השחר, למעט ברכת 'הנותן לשכוי בינה', ובדיעבד, אם ברך גם ברכה זו, יצא ידי חובתו.
* מנהג כל ישראל לומר פרשת התמיד לפני תפילת שחרית, ואמירה זו נחשבת כחובה הן לאנשים והן לנשים; ורבים נוהגים לאומרהּ גם לפני תפילת מנחה.
* אדם צריך ללמוד בכל יום מקרא, משנה וגמרא, ולפיכך אומרים בכל יום לאחר פרשת התמיד – שהיא המקרא – א ת פרק המשניות 'איזהו מקומן', ולאחריו את הברייתא "רבי ישמעאל אומר…".
* לכתחילה אין להשתהות יותר מ'תוך כדי דיבור' (– שניות ספורות) בין 'ברוך שאמר' לתחילת פסוקי דזמרה, אך מותר לענות ביניהן אמן.
ענינים שונים
* יש שנהגו להתנועע בעת תפילת 'שמונה עשרה', על שם הכתוב: "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך", ויש שכתבו כי אדרבה אין ראוי להתנועע בעת העמידה לפני המלך.
* אמרו חכמים: "דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בעל פה", דהיינו, אסור לקרוא את התורה שבכתב בעל פה; ונחלקו הפוסקים אם האיסור הוא גם ליחיד, או רק למוציא אחרים ידי חובה.
* חכמינו ז"ל אמרו שהעונה 'אמן' על ברכת עצמו הרי זה מגונה, ולפיכך, אף אם סיים אדם אחר את אותה הברכה יחד עמו, לא יענה עליה אמן, אולם אם סיים אותו אדם ברכה אחרת, יענה עליה אמן.