סיפר לי יהודי חשוב: בוא ותראה מה פעולה קטנה כולה לעשות בעולם. קידוש ה׳ זו מטרתנו בעולם! והנה, אני טיפוס שלא מחפש את הכבוד המדומה ומה יגידו ומה לא יגידו, אך השבוע ׳נהניתי׳ מכבוד גדול לאבא שבשמים שברוך ה׳ יצא דרך פעולה "קטנה" שזכיתי להיות שותף בה. וכך הוא מספר:
יש יהודי מבוגר, גלמוד, שמתגורר בבנין שלנו. יהודי שבקושי יוצא מהבית. ומה נאמר, כשהוא יוצא אז בדרך העולם שהוא גם "מוציא" הרבה ממה שנאגר לו שם בלב… לא תמיד יש לך זמן להקשיב ולהתייחס, אבל באיזשהו שלב אמרתי לאשתי שחייבים למצוא זמן ולהקדיש לו.
בהחלטה של רגע החלטתי, שפעם בשבוע אני משוחח עמו בטלפון לא פחות מ-20 דקות, מקשיב, מאזין, משתתף, איך אומרים – שידע היהודי שיש למי לפנות.
והנה שבוע אחד הוא לא נראה כ״כ טוב, אשתי אמרה "נכין לו משהו לכבוד שבת ונעלה לביתו" וכך אכן עשינו, רק שנשארנו עם דלת סגורה… אין מענה. למחרת הגיע היום שבו אני אמור להתקשר, והבנאדם לא עונה! אמרתי לאשתי מחר בבוקר אם אין תשובה אני מזמין משטרה… ואכן כך אירע.
השוטרים מגיעים ומחליטים – פורצים את הדירה! צוות של כיבוי אש עם פרמדיקים הגיעו, והתמונה – כפי שציפינו – היהודי שלנו שוכב ברצפה כבר 3 ימים, ברוך ה׳ עם הכרה. אירוע מוחי קל במוח גרם לו לנפילה. מיד הצוות הרפואי החליט – טסים לביה״ח. הרופאים שטיפלו בו במסירות יצאו מהחדר ואמרו: אם עוד 12 שעות הוא היה נשאר שוכב לבדו – היום הוא לא היה פה…
לאחר שבועיים אני מקבל טלפון מהמשטרה "אתה מוזמן להרמת כוסית לכבוד החג – תגיע!".
אני? מה הקשר אלי? אמרתי בליבי – קידוש ה׳ הולך לצאת מהערב הזה…
והנה מפקד המחוז ביקש שאדבר וב-5 דקות דיברתי על חשיבות היחס בין אדם לחבירו, וכמה שזה יכול להציל חיים…
קמו השוטרים על רגליהם, ובמחיאות כפים סוערות הגיבו לאירוע המרגש…
אחד מהם התעניין מה המניע שלי לעשות את הפעולה הזאת. אמרתי לו שהקב״ה מתייחס אלי כל רגע, אז מי אני שלא אתייחס לבנים שלו… הוא הזיל דמעה וביקש ברכה…
הרגשתי שלהגדיל כבוד שמים אפשר גם בפעולה קטנטנה… טלפון קטן שעשה רעש גדול…
(גליון 'נר אהרן' תשפ"ד. הובא ע"י הרב פנחס זרביב מכון למעשה לתגובות ולחומר נוסף [email protected])