מאת: הרב יעקב הייזלר
לפני כשבע שנים, כשרצינו לכתוב אודות האי גברא רבה, הגדול שבענקים, המאור הגדול לממשלת התורה והיראה, עמוד ההוראה לבית ישראל, מרן בעל ה'שבט הלוי' זצוק"ל, לא היה דבר טבעי יותר מלפנות ולשוחח עם זקן העדה, גיסו של רבינו ומי שהיה מקורב אצלו כשמונים שנה, ה"ה הרבני מוהר"ר שמואל מאיר גלבר זצ"ל, כאשר זכרונותיו המאלפים והמרתקים על רבינו, הם עוד מלפני כשמונים שנה, עוד מאותם ימים שרבינו בעל ה'שבט הלוי' הגיע לפרקו ,ונישא לאחותו הרבנית הצדקנית ע"ה בת הרב מרדכי גלבר זצ"ל, שנודע כירא שמים מרבים ומראשי הקהילה בעיר פרשבורג, לצד היותו מוהל מומחה בכל הגלילות.
למרות זקנותו המופלגת לא תש כוחו ולא נס ליחו של הרה"ג רבי שמואל מאיר, כאשר היה באמנה איתו כל השנים. חן מיוחד הוצק בשפתותיו, וזכרונותיו הרבים העשירו אותנו על דמותו הגדולה של גיסו הגדול מרן רבינו זצוק"ל.
פנינו אליו ובקשנו ממנו, לשתף אותנו במעט מזכרונותיו על תקופת צעירותו של רבינו. רבי שמואל מאיר אכן נענה לנו במאור פנים, וגולל בפנינו עובדות וסיפורים מאלפים המעידים על גדלותו וקומתו הרוחנית של רבינו, כבר באותן השנים בחו"ל, כאשר החל לזרוח אורו בעולם התורה וההוראה, דבר שהתחזק והוכר יותר ויותר ברבות השנים, עד כי בשנות הזקנה כבר הוכר רבינו בכל העולם כולו כפוסק הדור והדרו, אשר ממנו ישקו כל העדרים תורה יראה והוראה.
בראשית השיחה בקשנו לשמוע מרבי שמואל מאיר, אודות התקופה שרבינו בעל ה'שבט הלוי' זצוק"ל התגורר בפרשבורג לאחר נישואיו.
רבי שמואל מאיר זצ"ל התחיל את שיחתו וסיפר לנו: "ראשית כל, ברצוני לספר אודות השידוך שנוצר בזמנו בין אחותי ע"ה לבין גיסי הגדול רבינו זצוק"ל.
"היה זה כאשר זקנתי הרבנית ע"ה, חמותו של אבי רבי מרדכי גלבר זצ"ל (היא היתה אחותו של הגאון הנודע רבי יצחק צבי פרייא זצ"ל, חתנו של הכתב סופר זצוק"ל) שהתגוררה בעיר וינה, מול ביתו של רבי יוסף צבי ואזנר זצ"ל, אביו של רבינו זצוק"ל, הבחינה מחלון ביתה בבחור הצעיר 'שמואל ואזנר', אשר הולך לישון תמיד לאחר שהתמיד שעות רבות ברציפות בתורה, ומשכים קום מוקדם לפנות בוקר, ומיד מתחיל להתנענע על הגמ' בהתמדה מיוחדת. הדבר מצא חן בעיניה ביותר, ואז סיפרה לחתנה אאמו"ר זצ"ל על כך שראתה בחור צעיר השוקד על התורה בהתמדה יומם ולילה, וכדאי הוא שיכנס לביתם.
"עדיין נמצאת אצלי טיוטא של מכתב שהשיב הגה"ק ה'מנחת אלעזר' ממונקאטש זי"ע לאבי זצ"ל, על דבר שאלתו בענין השידוך המוצע לו. אבי ז"ל כתב להגה"ק ממונקאטש בתוך מכתבו, שמציעים שידוך לבתו את רבינו, וכותב שם בתוך השבחים: 'הבחור הנ"ל מעולם לא נגע בזקנו, ולובש בגדים ארוכים ולא בגדים קצרים כמונו וכו'" (בימים ההם ובאיזור ההוא היה זה חידוש גדול, ורק בעל השגה היה מחשיב זאת). ומבקש הסכמה וברכה מהרבי לשידוך. וכן הוא כותב במכתב לחתנו גיסי רבינו זצוק"ל, עוד לפני שנגמר השידוך, שהוא הזכיר עצמו אצל רבו המנח"א, כי אינו עושה שום דבר בלי הסכמתו.
"ואכן לאחר שבועות מספר יצא השידוך לפועל, כאשר רבינו זצוק"ל נישא לאחותי הרבנית הצדקנית ע"ה ,לשמחת לבם של הורי שלא פסקו מלשבח ולהודות להשי"ת, על הזכיה והמציאה הגדולה שנפלה בחלקם.
"ברצוני להוסיף, כי בעת שלקח אבי זצ"ל את גיסי רבינו זצוק"ל לחתן עבור אחותי ע"ה, בתקוה שיעמוד לימינו ושיוכל לשבת כל ימיו על התורה והעבודה, היה זה חידוש גדול שלא היה לו דמיון בכל הסביבה, והרים בזה את קרן התורה, (היו כאלו שאף ריחמו על אחותי ע"ה, על שלקחה בחור הלומד תורה אשר מי יודע את עתידו בחיים, כאשר אין לו פרנסה מסודרת לכלכל ולגדל את בני ביתו).
"הג"ר יצחק צבי בערענפלד זצ"ל, רב דקהל חוג חת"ס ב'זכרון מאיר', שהיה קרוב משפחתנו סיפר לי, שבתקופת אירוסיו של רבינו נכנסו קבוצה של בחורים לגאב"ד פרעשבורג, בעל ה'דעת סופר' זצוק"ל שכיהן כרב העיר, וביקשו ממנו שיעשה מזה עסק וחשיבות, כיון שעד אז לא היתה חשיבות של ממש לבחור מתמיד המתעתד לעמול בתורה כל ימיו, והיה נחשב לבטלן ומתקשה במציאת שידוך, מכיון שלא ידעו את עתיד פרנסתו. בביתי אף נמצא מכתב שכתב גיסי רבינו זצוק"ל לאבי, בתקופת היותו חתן, ובו הוא מתפלל להשי"ת שיתן את האפשרות לאבי זצ"ל, שיוכל לבצע את רצונו הנעלה לעמוד לימינו".
אברך פלאי
הוסיף לנו רבי שמואל מאיר: "זכרוני היטב, כי מיד לאחר נישואיו, כאשר הגיע רבינו להתגורר בעיר פרשבורג, מיד הוכר מעמדו הרם והנכבד כאחד מתלמידי החכמים החשובים שבעיר. הכל הביטו על דמותו כאל אברך פלאי ומורם מעם, גבוה מעל גבוה, השוקד על התורה בהתמדה פלאית, כאשר חן מיוחד נסוך על פניו הטהורים, שהפיקו קדושה וטהרה ויראת ה'.
"בתחילת דרכו כבר החל לשמש בקודש בבית דין של פרשבורג, שעמד בראשות הראב"ד רבי דוד לסעלוי זצ"ל, כך גם זכה אז לקרבה מיוחדת במינה אצל רב העיר מרן הגאב"ד רבי עקיבא סופר זצוק"ל, בעל ה'דעת סופר', שקירבו וחיבבו ביותר והרעיף עליו חיבה ואהבה לאין שיעור, כאשר הבחין כי עתיד הוא לצמוח לאחד מגדולי הרבנים בדור העתיד".
שמענו, כי כבר לאחר נישואיו החל רבינו להרביץ תורה בפרשבורג, האם אתם זוכרים את אותה תקופה?
"בוודא!י", השיב לנו בהתלהבות גיסו הרה"ג רש"מ גלבר: "לא יאומן כי יסופר, עד כמה הייתה חיבתו בקרב ה'בעלי בתים' לרבות תלמידי החכמים החשובים שבפרשבורג, שהביטו עליו ביראת כבוד לרוב גדלותו והתמדתו בתורה, שהרשימו ביותר את כל בני הקהילה ללא יוצא מן הכלל.
"ואכן אני זוכר היטב, למרות שהייתי ילד צעיר, את שיעוריו התורניים פעמיים בכל שבוע, ביום השבת אחר הצהריים ולמחרתו ביום ראשון בערב, או אז התאספו חשובי הקהילה בפרשבורג (ובהם בעלי בתים רבים, שמחמת חוק המדינה לא עבדו ביום ראשון) להיות משומעי לקחו בגמ' ובהלכה.
"שיעוריו אלו היה לשם דבר בכל העיר כולה, כולם ידעו על האברך החשוב מבחירי תלמידי מרן מהר"ם שפירא זצוק"ל, היודע ש"ס וד' חלקי שו"ע על בוריים בבהירות מיוחדת במינה. אני אף זוכר היטב שבשיעור השתתפו גדולי וחשובי הת"ח שבעיר, כמו הגאון רבי יצחק זאב מאיער זצ"ל הי"ד אשר נודע בחיבוריו המפוארים 'המהרש"א הארוך' על מסכתות הש"ס, וכן חיבר חיבורים עיוניים ולמדניים נוספים כמו 'אמירא דכיא' על פירוש הריטב"א, שהיה מגיע בקביעות לשיעורים ועומד כעבדא קמיה מריה לפני רבינו זצ"ל, ואף היה מתפלפל בדבריו מתוך יראת כבוד מופלאה.
"כן אני זוכר את הג"ר אברהם אלימלך גולדשטיין זצ"ל, שאף הוא היה מגיע בקביעות לשיעור ושותה בצמא את דברי רבינו זצוק"ל. כמו"כ היה מגיע לשיעור בקביעות הג"ר חיים בנימין שטיינר זצ"ל, שהיה ת"ח מובהק ולאחר המלחמה עלה לארה"ק וכיהן כמג"ש בישיבת 'חוג חת"ס– מחנה אברהם', ואף חיבר את סידרת ספרי 'בירורי השיטות' על מסכתות הש"ס הנפוצים כיום בעולם הישיבות, כל אלו ועוד רבים וטובים, היו משומעי לקחו של רבינו במשך כשנתיים ימים, מקיץ תרצ"ז אז נכנס בברית הנישואין ועד שנת תרצ"ט, אז החליט רבינו לעלות ארצה והתיישב בעיה"ק ירושלים, שם החל לכהן מטעם 'העדה החרדית' בשכונת גאולה וכרם אברהם, ולאחר מספר שנים נקרא על ידי מרן החזו"א זי"ע לכהן פאר ברבנות השכונה 'זכרון מאיר' בב"ב".
רבי שמואל מאיר הוסיף לנו עובדה נאה בנועם שיחו המיוחד: "זכורני גם, כי למרות שהיה בעיר עירוב כשר שהותקן בהוראת והכוונת רבני העיר, ובראשם המרא דאתרא מרן ה'דעת סופר' זצוק"ל, אולם גיסי רבינו זצוק"ל לא טלטל ביום השבת מחמת חומרותיו המיוחדות, וכשלא היה מוכן בערב שבת הגמ' והספרים לשיעורו, מחמת שהייתי ילד צעיר – היה מבקש ממני באופן מיוחד, לסור לביתו ולהביא לו את ספריו שהיו נצרכים לו למסירת השיעור המיוחד.
"כמו כן אני זוכר, כי לפני כל שיעור שמסר בעיר, הוא היה לומד ומקריא בספר המוסר 'פלא יועץ', וזה היה חידוש בעיר, אולם אף אחד לא הרהר על מנהגו זה, וזאת בגין שכ"כ אהבו לשמוע את אופן אמירת המוסר שלו, שהיה מתבל רבות בסיפורי צדיקים ומשלים מעניינים ומרתקים, וכל זאת מסר בנועם ובאהבה גלויה למשתתפי השיעור.
"פעם אף אירע שמשום מה שכחתי להביא את הספר 'פלא יועץ' לשיעור, זכורני, איך שהמשתתפים ממש כעסו על כך, ומשום כך הודיע רבינו שבשבת הבאה הוא יפצה אותם, ויוסיף חמש דקות נוספות בשיעורו להשלים את לימוד ה'פלא יועץ' שחיסר באותו שבוע, ואני הסתובבתי להודיע זאת בבתיהם של שומעי לקחו. עד כדי כך היתה תשוקתם להתבשם מנועם מוסריו ויראתו".
עלייתו לארה"ק
האם אתם זוכרים כאשר רבינו עזב את פרשבורג ועלה להתיישב בארה"ק?
"אכן, אני זוכר היטב את אותה תקופה, כאשר רבינו זצוק"ל ביקש לעזוב את פרשבורג, כי טען שהוא מרגיש את האדמה בוערת לנגדו. למרות שרבים תמהו ואף היו שגיחכו על רצונו המוזר כאשר הסכנה לא היתה נראית לעין כל, אך הוא התעקש ועמד בכל התוקף על כך שברצונו לעלות לארה"ק.
"אבי זצ"ל אף התבטא בפניו באותה עת: 'מדוע הנך עושה צעד שכזה לעלות לארה"ק, הרי אתה יושב עתה בכבודו של עולם, ב"ה אתה סמוך על שולחני, וזוכה להרביץ תורה כאן בקהילתנו המעטירה?' אבי ז"ל אף הוסיף ואמר לו: 'בטוחני שבפרשבורג לא יגיעו הנאצים ימ"ש, הרי מרן החת"ס זי"ע טמון כאן ועל זכותו הגדולה אנו סמוכים ובטוחים', אולם רבינו ענה לאבי ואמר לו: 'הרשעים הללו לא ישאלו את מרן החת"ס זי"ע'… כך הרגיש ברוח הקודש שפיעמה בו, אודות האסון הנורא מכל העומד להתרחש.
"אבי ז"ל עדיין לא צידד בצעד הזה, ואמר לו: 'אתה לא תתאקלם שם, בטוחני שעוד תחזור לכאן, אני מציע לך להשאיר כאן את רעייתך ואת הילד הקטן עד שתחזור (בנו הגדול הגרח"מ זצ"ל, גאב"ד 'זכרון מאיר', שנולד באותה שנה). אולם, גיסי רבינו זצוק"ל סירב וענה לו: 'אני איש הלכה, ומחובתי לדאוג לרעייתי'. ואכן כעבור מספר ימים כבר הצטרף להפלגה באניה לארה"ק.
"לימים סיפר רבינו זצוק"ל, כי לנוכח חילוקי הדעות ביניהם בענין העליה לארה"ק, החליטו יחד ללכת למעין דין תורה בפני יהודי ת"ח מבוגר וצדיק נשגב, מחשובי הקהילה, בשם הרה"ג ר' יהודה דונט הי"ד. לאחר שמיעת הצדדים בכובד ראש החליט ר' יהודה שהדין עם החתן גיסי זצוק"ל, שהרי 'הכל מעלין לארץ ישראל'. אי לכך הוכרע שייסע עם אחותי הרבנית ע"ה, וישאירו את הבן חיים מאיר בווינה עד שיסתדרו ויתאקלמו בארץ ישראל.
"זכורני, כי לאחר שנים שמעתי את רבינו מתבטא ואומר: 'בפרשבורג ישבתי בכבודו של עולם. היתה לי דירה מרווחת וכלים נאים, ויכולתי לשבת על התורה והעבודה במנוחת הדעת. להשליך הכל ביום בהיר ולעלות לארה"ק – זה היה נראה בשעתו כמעשה חסר דעה'.
"גם הנסיעה לארה"ק לא היתה אז פשוטה כלל, מארגני ההעפלה היו מעפילים ציונים. אבי ז"ל שראה זאת נחמץ לבו בקרבו, הוא אמר לו: 'ראה עם מי אתה מעפיל, מי האנשים האלו'… אולם גיסי בעצמו העיד לימים, כי לאורך כל ימי ההפלגה, לא החליף ולו מילה אחת עם שכניו לסיפון.
"ההפלגה עצמה היתה הרפתקנית. כשהתקרבה לחופי פלשתינה נאלצו הקברניטים להחשיך את פנסיה, על מנת שהבריטים לא יזהו אותה.
"הסכנה בספינה היתה גדולה, הבריטים סירבו לאשר לאניה לעגון, דבר נוסף אירע לפני שהגיעו לחוף, כאשר רב החובל כינס את צוות המלחים והודיע להם: 'מלאי הדלק הגיע לקו האדום התחתון, המשמעות היא שעל הנוסעים יהיה להסתדר בכוחות עצמם, מי שישרוד את הנחשולים ויחצה אותם בשחייה – חייו יהיו לו לשלל, ומי שלא יוכל למערבולות – יהיה גופו לשלל עבור שוכני הים'.
"וכך מול העיר חיפה, במרחק שני ק"מ מרצועת החוף, הגיעה הספינה לסוף דרכה, רבים החלו לשוט בכוחות עצמם מתוך סכנה גדולה, אחרים טבעו בדרך וחלק קטן ובהם רבינו והרבנית אחותי ע"ה, שרדו ובנסי ניסים חצו את הים, והגיעו בריאים ושלמים אל חופי ארה"ק.
"לימים התבטא גיסי ואמר: 'כי במקלי עברתי את הירדן הזה ועתה הייתי לשני מחנות – תלמידים בארץ ותלמידים בחו"ל'…
"כן העיד לימים אודות חלום פלאי שהיה לו בעודו בחו"ל, כאשר חלם באחד הלילות כי ברחוב פלוני ימצא דירה, ואכן כך היה, כאשר הגיע ארצה מצא דירה בעיה"ק ירושלים, בדיוק ברחוב שראה בחלום. ויהי לפלא.
"למעשה, הוא הגיע לארה"ק בליל ב' דחנוכה כאשר את נר חנוכה הראשון הוא הדליק באניה. כל שנותיו היה מציין ביום זה את הנס הגדול שאירע לו באניה, כאשר הגיע בריא ושלם, והיה נוהג לומר פרקי 'מזמור לתודה', ו'הללוי-ה אודה ה' בכל לבב', ובכל שנה אף היה מונה כמה שנים הוא כבר מתגורר בארה"ק".
בשנת תש"ז עלה רבינו לכהן פאר ברבנות שכונת 'זכרון מאיר' לצד יסוד ישיבת 'חכמי לובלין' המעטירה, כאשר הרש"מ זצ"ל עמד לימינו בכל עוז בניהול הישיבה והקהילה. פרק מיוחד ניתן להרחיב אודות עמידתו לימין רבינו, הן ביסוד וניהול הישיבה והקמת הבניינים המתנוססים לתהילה, והן בהנהגת הרבנות בשכונת 'זכרון מאיר', כשמצודתו פרוסה על כל העיר כולה, לצד שאר גדולי צדיקי ורבני העיר, ועוד היד נטויה להרחיב בזה את היריעה.
"כך שלאלו שזכו לשהות בצילו – היתה השקידה שלו ואהבת התורה הספר מוסר הכי גדול לניצול הזמן ולשקידה ויגיעה בתוה"ק, וכך העמיד תלמידים מופלגים ומרביצי תורה, הדבקים בתורה ובמשנתו הטהורה עד ביאת ינון".
(מתוך כתבה בעיתון 'המבשר')