בספר "אם הבנים שמחה" שחיבר הגאון רבי ניסים טרבלסי, רבו של מושב תלמים, מובא בזו הלשון:
"יש לספר חלום אשר חלמתי ביום שבת קודש אחרי סעודת שחרית, ואחרי שלמדנו קצת מפרשת השבוע כמנהגי. בתוך הביאור הזכרתי מה שאמר מורנו הרב חיים בן עטר זצוק"ל בדבר מסוים. לאחר ברכת המזון ישנתי וחלמתי שבא אלי רב אחד מלובש יפה ומעוטף במעיל [הנקרא 'ג'לאביה'] כמו שלובשים רבני מרוקו, והוא כולו לבן, והיה יושב בישיבה ותופס בידו ספר, לא ידעתי מה שמו ועל מה מדבר.
עמדתי לידו, וכשראה אותי, הרים את ראשו ואמר לי בזה הלשון ממש: 'אם אתם לא תעשו תיקון בצרכניה תראו מה יקרה לכם השבוע אחרי שלושה ימים', והמשיך לקרוא בספר שבידו.
לאחר מכן התעוררתי וראיתי שעדיין לא הגיע זמן ללכת לבית הכנסת וחזרתי לישון. כשישנתי שנית ראיתי בחלום כאילו אני נמצא באותו מקום שראיתי בחלומי הראשון, ואותו רב עומד לידי, וחזר לומר לי את אותם הדברים כדמותם בצלמם.
התעוררתי משנתי, סיפרתי את החלום לאשתי, ואמרתי לה שבחלום אמרו לי שהרב הזה הוא הרב חיים בן עטר זצוק"ל. היא ענתה לי שמוכרח אני לספר על החלום הזה בבית הכנסת בשעת הדרשה, ולומר שנחוץ לעשות תיקון בצרכניה, כמו שאמר הרב בחלום, כי יש חשש שמא חס ושלום יקרה משהו אם לא יעשו את התיקון, כי באמת הצרכניה הוא מקום צר מאוד וכשנכנסים יחד אנשים ונשים התערובת גדולה.
שמעתי בקולה, ובדרשתי סיפרתי לקהל את דבר החלום, ובאמת התרגשו מכך מאוד ואמרו: כבוד הרב יעשה תיקון שנראה לו, וכולנו מסכימים למה שיעשה. אמרתי להם שיקבעו שעות נפרדות לגברים ושעות לנשים והסכימו, ולמחרת עשו כך.
ביום השלישי שאחר השבת ראינו אווירון טס מעל המושב ולפתע צולל ונופל, לא בתוך המושב אלא במגרש קרוב למושב, במרחק של כעשרים מטרים מהשיכונים של המושב ועשה בור עמוק ברוחב כמה מטרים, וחלקי האווירון יש מהם ששקעו באדמה ויש מהם שעפו במושב, וחלקם אף חדרו לתוך הבתים. וברוך ה', לא קרה שום אסון בבני אדם.
וכמה ניסים נעשו למושב במקרה הזה:
א. בזמן שנפל האווירון בתוך המגרש, היה שם אדם אחד שעסק בתיקון ברז המים, ובדיוק אותו רגע אשתו קראה לו לבוא לאכול. בתחילה סירב לבוא עד שיפתח את המים, אך אשתו עמדה בתוקף שיבוא מיד ושמע בקולה, וכשהגיע לביתו נפל האווירון סמוך לברז וניצל ממות בטוח.
ב. יהודי זקן אחד ישב בתוך צריף של בתו ושוחח עמה. באמצע השיחה יצאו הוא ובתו מהצריף, ואחרי כמה שניות נכנס לצריף גלגל של האווירון, ואילו היו שם מי יודע מה היה קורה.
ג. אדם אחד הלך בתוך המושב ומעל ראשו חלף חלק מהאווירון, ומתוך פחד ובהלה נפל וניצול מאסון.
ד. הנס הגדול מכולם: ילדי בית הספר למדו בתוך בית הספר, וכשהגיע זמן ההפסקה יצאו לחצר, ובדיוק אחרי שיצאו נכנס גלגל של האווירון לתוך הכיתה, שכעת היתה ריקה מילדים.
ועוד כמה נסים היו. ועיקר הנס הוא שלא נפל בתוך המושב, שהיה חלילה קורה אסון אכזרי בבני אדם וברכוש. הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו!
(מתוך גיליון 'האור לחיים', משיחותיו של הגאון רבי ראובן אלבז שליט"א)