פעם נשאל הגר"ז סורוצקין זצ"ל בענין השו"ב של עיירת לוצק, שיצא עליו לעז, האם לפטרו לאלתר או לא, והעביר את השאלה להכרעתו של גיסו הגאון רבי אהרן וואלקין זצ"ל, והשיבו הגר"א וואלקין במכתב, בו הוא עומד, במילים מבהילות ומרעישות כל לב, על גודל החרדה והזהירות מפני חריצת דין על אדם על סמך שמועות והשערות.
וזו לשונו במכתבו:
"כבוד גיסי הרב מוהר"ר זלמן סורוצקין שליט"א אב"ד בלוצק, ע"ד השוחט ובודק … מרחוק הנני נרעש ונפחד לשמוע כזה על משרת בקודש, שצריך להיות מצוין ביר"ש שכם אחד על סתם בני אדם, אבל בכל זאת, בבואי לחתוך עליו דין תורה, את האלוקים אני ירא לשפוך עליו כל חמתי ולירד לחייו לקפח פרנסתו דההוא גברא דתלי' בי' טפלי, וכל גופי מרתע בי להיות שוחט ולשחוט אב לבנים ובעל לאשה, על יסוד שמועות קלוטות כאלו.
"ולמדתי ק"ו לעצמי מיניה דידיה גופא, השתא שוחט ובודק ששוחט בהמות, אם ידיו מרתתות בו שחיטתו פסולה, כל שכן אני שבאתי לשחוט נפשות אדם, ולא רק ידי אלא כל גופי מרתת, האיך אוכל לשחטו, בשעה שעפ"י ד"ת אין יסוד לזה. האם אפשר להתחסד יותר מהתורה עצמה? ואם התורה חסה למצוא זכות על חשוד לעריות לומר עליו שאינו חשוד לשחיטה, אנן ניקום ונאסור, היתכן?
"ולכן לדעתי ישב כ"ג בצירוף שני ת"ח הלומדים והחשובים שבעירו, ויבא השוחט ובודק לפניכם ויקבל דברי חבירות בחומר שבועה שמהיום והלאה ישמור עצמו מלזות שפתים ויתרחק מן הכיעור, וסחור סחור לבית המנוגע זאת לא יקרב, וגם במשך שנה תמימה יהא מחוייב להראות סכינו לפני כ"ג שתי פעמים בכל שבוע, ובזה יהא סר עוונו וחטאתו תכופר, יאכלו ענווים וישבעו משחיטתו.
"חושש אני שפסק הזה לא ישביע רצון החרדים, לאמר כי הקלתי בדינו ובעונשו, אבל בידעי נפשו הטובה של כ"ג כי עיניו לצדק ישורו, וגם נפשות אבותינו ואבות אבותינו, דורות הרבה, רבנים ויושבים על מדין, שידיהם לא נגואלו בתשפוכת דמן של ישראל – לכן גם יוצאי חלציהם מחוייבים לשמור מסורת אבות, וחלילה לנו להגאל ולטנף ידינו בדם אדם, נפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל נפולה".
(הובא בקונטרס בארות יצחק)