שח הגה"צ רבי גמליאל רבינוביץ שליט"א:
סיפר לי הרה"ח ר' שניאור אייזנבך, שבילדותו היה לו מלמד מיוחד בחיידר, איש מורם מעם, ה"ה מוהר"ר משה ווארשווער זצ"ל, הוא היה מפורסם בצדקותו ובתמימות לבבו, ובעיקר ביראתו הקודמת לחכמתו, והיה מקובל בין אנשי ירושלים כצדיק ובעל מדרגה.
שנה אחת בראש חודש אלול, גילה הרבי לאוזן תלמידיו כממתיק סוד מכבשונו של עולם, שגזירה רעה וקשה מרחפת ל"ע על כלל ישראל, ויש להרבות ולהפציר מאוד בתחינות ובתפילות כדי להסיר ולבטל את רוע הגזירה.
מני אז מדי יום ביומו בימי הרצון היה אומר הרבי ביחד עם הילדים פרקי תהילים בהתרגשות מאוד, והיה בוכה בתפילותיו בדמעות שליש. – כך הקפיד על תפילה נוראה זו עם תינוקות של בית רבן בכל ימי הרצון, שמראש חודש אלול ועד יום הכיפורים.
לאחר חג הסוכות, כשחזרו הילדים לחיידר היו מתוחים ומסוקרנים מאוד, ושאלו מיד את הרבי מה נעשה עם אותה גזירה בישא? ענה להם רבי משה ברוב שמחה וגילה: ברוך השם, שהתקבלו צלותהון ובעותהון של ישראל, ופעלנו בתפילותינו שהמירו את כל אותה הגזירה, לשלג גדול ונורא!
התלמידים שכבר הכירו וידעו את צדקתו הגדולה של רבם האמינו לדבריו בכל לב, ושמרו את הדבר בליבם, והחלו לצפות ולייחל לשלג הגדול והנורא החזוי לשנה זו…
הם חיכו וחיכו… החורף הגיע, עברו כבר חדשי חשוון וכסליו, עבר גם חודש טבת ואף חודש שבט, ואין שום זכר לשלג… אבל הרבי הצדיק מרגיע את תלמידיו, השלג הגדול בוא יבוא!
והנה בשלהי אותו חורף לפני חג הפורים אכן הגיע השלג הגדול, שכמוהו לא ידעה ירושלים שנים רבות! הוא נערם בגובה אדיר של כמה מטרים, ועצר את כל מהלך החיים בעיר שחוברה לה יחדיו.
אחת מן התופעות והנזקים שגרם אותו שלג, היה בעקירת הרבה אילנות משורשם. אמרו על כך צדיקי ירושלים, שאלו האילנות שנעקרו סימן הם על התחלפות וביטול הגזירה, שהם היו במקום כמה צדיקים שהיו צריכים להיעקר מן העולם חלילה, "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט), והתפילות והבקשות שבימים הנוראים הרקיעו שחקים וביטלו הגזירה!
כאלו היו המלמדים בתלמודי תורה בדור שלפנינו בירושלים של מעלה, אנשים שמשכמם ומעלה מלאים חרדת אלקים, ובעלי מדרגות נשגבות, שהיו מעוררים את לב תלמידיהם לתפילות נוראות בימים המקודשים, ועלתה בידם!
(טיב הקהילה)