המעשה אירע בבית כנסת גדול בארה׳׳ב, בשבת אחת בה התקיימה בו שמחה בהשתתפות אורחים רבים. מטבע הדברים, בשבת כזאת נוצא מחסור בחומשים לקריאת התורה, ומתפללים רבים נותרים ללא חומש.
בבוקר יום השבת, כשנכנס אחד המתפללים לבית הכנסת כמה דקות לפני התפילה, ראה יהודי מכובד לוקח ששה חומשים של חמשה חומשי תורה בכרך אחד, ומכניסם עמוק לתוך התא שלו. הוא חשב לעצמו: 'בשביל מה הוא צריך שיהיו לו ששה חומשים, וכי ישמע קריאת התורה טוב יותר כשיהיו לו ששה חומשים? ובפרט שהרי הוא יודע שיש כאן מחסור בחומשים'.
אך למרות תמיהתו, חשב לעצמו, שהנה בכל זאת מדובר ביהודי נכבד, ויש מצווה לדון אותו לכף זכות. ייתכן שמפריע לו שאנשים שעומדים מסביבו מסתכלים בחומש שלו, ולכן כוונתו לתת למתפללים הסמוכים אליו חומש כדי שלא יסתכלו יחד עמו. אמנם גם דבר כזה אינו ראוי כל כך, כי כל הקודם זוכה, אבל בכל זאת אפשר קצת לדון אותו לכף זכות, והוא החליט לעקוב אחריו.
בקריאת התורה הוא רואה כיצד הלה מוציא חומש מהתא, ומסתכל בו, ומשאיר בתא שלו חמשה חומשים, למרות שלאנשים מסביבו לא היו חומשים, והם מסתכלים יחד עמו בחומש שלו, בכל זאת לא עולה בדעתו להוציא את החומשים ולתת להם.
זה כבר חרה לו מאד, למרות שהוא ניסה לדון אותו לכף זכות, אבל לא מצא שום כף זכות. אולי הוא שומר חומשים לילדיו שיבואו מאוחר יותר – גם זו שחיתות. אבל גם מחשבה זו התבררה כלא נכונה. עד סוף קריאת התורה הוא לא נידב לאף אחד חומש והשאיר לעצמו את כל החומשים. מיודענו החליט שלאחר התפילה הוא יוכיח אותו על כך. יש גבול לשחיתות.
לאחר התפילה הוא ניגש אליו, בדרך ארץ, ואמר לו: לפני התפילה ראיתי שלקחת ששה חומשים והחבאת אותם בתא שלך. אולי לא שמת לב, אבל אני ראיתי שהיו הרבה אנשים שלא היה להם כלל חומש, ולך היו ששה…
"נו? ואיך דנת אותי לכף זכות?" השיב לו היהודי בשאלה.
"האמת, ניסיתי לחשוב ולא מצאתי לך כף זכות".
"אם כן" – השיבו היהודי – "טוב שבאת לדבר איתי ולא דנת אותי לכף חובה. בשבוע שעבר לקחתי חומש, ובקריאת התורה ראיתי שיש בחומש בעיית דפוס, קורה לפעמים בדפוס שדף אחד כן מודפס, ודף אחד לא, ונשאר חלק, והיה לי קשה מאוד להאזין כך לקריאת התורה. הסתכלתי בחומש, וראיתי שהבעייה ממשיכה גם לשבוע זה. החלטתי אפוא לבוא חצי שעה יותר מוקדם לתפילה ולבדוק את החומשים, ולהחביא את החומשים שיש בהם בעיה, כדי שלאנשים לא תהיה עוגמת נפש באמצע קריאת התורה, אלא יקחו חומש טוב.
"ואכן מצאתי חמשה חומשים כאלו, ואותם החבאתי בתא שלי. אני מקווה שאין עוד חומשים כאלו, פשוט לא היה לי זמן לעבור על כל החומשים".
סיים היהודי המספר ואמר: איזה נס ששאלתי אותו, תאר לך אם לא הייתי שואל אותו מה מעשיו, והיו מתקשרים אלי במוצאי שבת לברר על שידוך לנכדו, הייתי אומר – אדם זה, אסור לדבר לשון הרע, אבל בכל זאת אני לא הייתי משתדך עם בחור כזה שיש לו סבא כזה עד עשרה דורות…
"אבל לאחר השיחה הזו, אם מישהו היה מתקשר אלי במוצאי שבת, הייתי אומר לו: אל תחשוב פעמיים, רוץ לעשות את השידוך. סבא כזה שמגיע חצי שעה לפני התפילה, כי הוא חושב על אחרים, אין לך שידוך יותר טוב מזה".
אין כאן רק לימוד לכף זכות, יש כאן היפוך המחשבה, מאדם מושחת הוא התגלה כאדם אציל בעל מדות, שחושב על אחרים.
(הרב א' חפץ, גיליון 'כף זכות', בתוך 'קובץ גיליונות')