פעם הביאו ממלא מקום ללמד באחת הכיתות, ואחרי יומיים, כשהילדים התנהגו באופן שאינו ראוי, הוא קם ועזב את הת"ת. רבי יצחק נכנס לכיתתם, והסביר להם על אותו מלמד, שרק מחמת שאין לו מה להאכיל את ילדיו – הגיע ללמד אותם, למרות שהוא ראוי למשרה רמה יותר. ועתה שהם כה ציערוהו והוא עזב, הם גורמים שילדיו של המלמד יוותרו רעבים!

"ועשו לי מקדש" (כה ח') 

"ועשו לשמי בית קדושה" (רש"י)

שנים רבות זוכה הגאון רבי נתן ויסקי שליט"א, להרביץ תורה לעדרים בישיבת 'קמניץ'. שימש הוא – יבדל לחיים – לצד גיסו הגדול הגאון רבי יצחק שיינר זצ"ל, וכיום בישיבה הגדולה 'אור ברוך':

"הלב הגדול שלו היה לא טבעי. תמיד אמרתי בבית, שהוא לא בן אדם אלא מלאך. חמותי, אמו ע"ה, הייתה גרה בביתם במשך שנים. היה זה כשהאבא נותר בחו"ל לענייניו, והאמא עלתה עם רעייתי לארץ. בתחילה הם גרו בבני ברק, וכשרבי יצחק וגיסתי ע"ה עברו לירושלים, האמא היתה מגיעה מדי פעם לירושלים, אך היה קשה לה להסתדר לבד, ואז הגיעה לגור בביתם כמה שנים, כשהם מפרישים לה חדר אחד מתוך שניים וחצי החדרים בסה"כ שהיו להם… הם טיפלו בה במסירות רבה, כאשר גם רעייתי ע"ה הייתה מגיעה אליהם הרבה, ומטפלת בה כמעט כל היום.

"פעם הגיע אליו יהודי ת"ח מבני ברק להיוועץ עמו באיזה עניין, אלא שהגיעה שעה מאוחרת בלילה, והלה כבר לא יכול היה לשוב לביתו בבני ברק, כי כבר לא הייתה תחבורה. הוא ליווה אותו החוצה, ואז הגיע לביתנו הסמוך, וביקש שנארגן לאורח מקום ללינה עד הבוקר, שכן בביתם לא היה מקום אפילו למיטה, בביתם התגוררו אז חמותו ואמו, וע"כ הוא טרח לסדר לו מקום בביתנו, כשהוא מרגיע בחיוך: 'בין כך לא מדובר להרבה שעות, כי היהודי הזה קם לתפילת נץ החמה'…".

טוב עין

"תמיד אמרנו", נזכר הגר"נ ויסקי, "שהוא לא 'ברח מן הכבוד', אלא הוא פשוט לא התייחס לכך, ולכן לא היה צריך לברוח… זה היה טבעי אצלו, עד שלא היה צריך לעשות משהו מיוחד לכך. מדי חוה"מ עלו כל הילדים שלנו אליו לביקורי חג, והוא קיבל כל אחד בסבר פנים יפות. הוא היה נוהג להביא שאלות מעניינות בלימוד, כשביקש לשמוע מכל אחד מה דעתו עליה, ויצר אווירה מיוחדת של אהבת התורה והתענגות בלימוד וזיו התורה.

"פעם כשהגיע בני שיחי' עם ילדיו, ראה רבי יצחק את אחד הילדים שאוכל את רצועת שעונו. הוא פנה אליו בכזו אבהיות ושאל 'אמא שלך מרשה לך לאכול את השעון?'. אך לא הסתפק בכך. הוא החל להסביר לו בנעימות מהו שעון, מהי המטרה שלו, כמה חשוב לשמור כל דבר לבל יינזק. הוא ידע בחכמה יתירה לחנך בנעימות בכל דבר ובכל גיל.

"האמת ואהבת הזולת שבו היו מיוחדים ממש", הוא נזכר בהתפעמות. "בני הגדול שלמד ב'קמניץ' זוכר, כיצד הוא היה מכוון דרכו של הת"ת כל השנים, והיו ימים שלא היו מלמדים והוא נכנס לכיתה להשלים שיעור. הילדים ממש ציפו שהוא ייכנס לכיתתם וישפיע עליהם מהודו. היה מקרה מיוחד, שהביאו פעם ממלא מקום ללמד באחת הכיתות, ואחרי יומיים, כשהילדים התנהגו באופן שאינו ראוי, הוא קם ועזב את הת"ת. רבי יצחק נכנס לכיתתם, ואז החל להסביר להם מי הוא אותו מלמד, ותיאר להם שרק מחמת שאין לו מה להאכיל את ילדיו – הגיע ללמד אותם, למרות שהוא ראוי למשרה רמה יותר. ועתה שהם כה ציערוהו והוא עזב, הם גורמים שילדיו של המלמד יוותרו רעבים!

"אחרי שהילדים קלטו את הדברים, הוא המשיך ואמר: 'ומלבד זאת, ציערתם בן אדם יהודי! אתם חייבים לבקש מחילה!'. דעתו לא נחה עד שסידר שתלך משלחת מבני הכיתה לבקש את סליחתו, והדבר נחרט בליבם עד שהפכו לאחת הכיתות הנבחרות בכל שנות הת"ת".

"רבי יצחק זצוק"ל היה מוכשר מאד והיה לו שכל ישר", מעיד הגיס הגר"נ ויסקי שליט"א. "ראשי הישיבה ב'תורה ודעת' ראו כי עדיו לגדולות, והשקיעו בו רבות להצמיחו ולגדלו. הגיעו הדברים עד כדי כך, שהעיד רבו מרן הגאון רבי ראובן גרוזובסקי זצוק"ל, שבמשך כמה שנים, כל שיעור שהכין למוסרו בישיבה, השמיע זאת קודם לתלמידו המובהק רבי יצחק, כשהוא סומך על שכלו הבהיר וישרותו הלמדנית".

רבי יצחק הגיע ל'תורה ודעת' מרקע לא ישיבתי בעליל, הלא כן?

"נכון. הייתה לו אהבת תורה מיוחדת. האמת, שכשהוא התקרב לעולם התורה והישיבות, הוא כבר היה בגיל בוגר, ובעיירתם לא היה מושג של תורה כלל, לא היה ממי לשמוע על ענין של תורה, והוא, כדרכם של בני גילו, למד בבית ספר של גויים. האמא שלו והאבא שלו גם לא ידעו שיש דבר כזה ישיבה, ובמקרה היה שם משולח בשם הרב בנדר, שראה אותו מסתובב כבחור בבית, בהגיעו לאסוף אצלם כספים לישיבתו, והוא שלא כדרכו שאלו מה הוא כבחור ישיבה עושה בבית ואינו בישיבה? רבי יצחק התפלא על השאלה, שהלא בבית הספר כבר הסתיימו הלימודים… זה היה המצב אז באזור כולו.

"אותו משולח אמר להם שבניו יורק יש ישיבות, ודבריו נפלו על אוזניים קשובות. האמא שלו, חמותי ע"ה, היתה יהודיה מיוחדת, היא באה מבית חסידי בפולניה, ובכל ליל שבת בכתה בדמעות שליש שבנה היחיד יצמח להיות תלמיד חכם, מבלי שידעה אפילו כיצד ייעשה הדבר. ועתה, שנקרה הדבר לדרכה, שלחה אותו בשמחה לישיבת 'רבינו יצחק אלחנן' בניו יורק.

"בהמשך הוא לא חש בטוב וחשב לחזור לביתו, במחשבה שכנראה כבר לא ישוב לישיבה. אך מסובב כל הסיבות סובב, שבאותה הזדמנות היה שם בקיץ קעמפ של 'תורה ודעת', ובעזרת חבר הוא הגיע לקעמפ, שם הוא פגש בגאון רבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצוק"ל שהתעניין בו, ומששמע שהוא בדרכו הביתה חרץ מיד – 'אתה שייך לישיבה שלנו, ואינך חוזר אלא לישיבתנו'. כך הוא נכנס לישיבת 'תורה ודעת' ודבק בגדוליה וראשיה".

העובדה שהוא הפך לבחור ישיבה, השפיעה על הבית כולו?

"לחלוטין! האווירה בבית השתנתה לבלי הכר. הוא הכניס מושגים ישיבתיים לבית כולו. הבנות למדו אז באותם ימים בתיכון המקומי, ורעייתי, אחותו ע"ה, שהייתה כבת 14 – הצליחה שם מאד. אך כשראתה את כל המצב סביבה, ואמה הבינה שכל מי שלמדה איתה ירדה מהדרך, החליטה האם להוציא אותה בכח מהתיכון, וכך היא ישבה בבית ולמדה בביתה לבדה עם אמה. שוו בעצמכם, בת צעירה בגיל 14, למדה לבדה בביתה וויתרה על כל הלימודים היוקרתיים!

"רבי יצחק גם קיבל גיבוי מלא מאביו, חותני ז"ל, שלמרות שהיה בעל-בית, היה יהודי ירא שמים כשר מאד, שמסר את נפשו על שמירת השבת, כפי שהבטיח לרבו ולאביו – שלא הסכימו שייסע לארה"ב מחששם שיחלל שם שבת. הוא בחר לו עבודה של אופה, שזו הייתה העבודה היחידה שלא היה צריך לעבוד בשבת. המסירות הזו נחרטה בעצמות הילדים, שראו את אביהם ישן לעתים כמה שעות ביום, כדי שיוכל לאפות כל הלילה את הלחמים לציבור היהודי, כדי לא לחלל שבת".

מהיכרות של שנים כה רבות, מה נקודת גדלותו המרכזית של הגאון הגדול רבי יצחק זצוק"ל בעיניכם?

"קשה להצביע על משהו מיוחד, כי הוא היה אדם גדול בכל מהלכיו. אבל דבר אחד אציין שהבחנתי בו: אצלו לא היה זמן ורגע מיותר, הוא ניצל את הזמן עד תומו. לא היה לו רגע בודד שהתכלה לבטלה".

(נערך מתוך מוסף שבת קודש יתד נאמן יתרו תשפ"א)