יְשִׂימְךָ אֱלֹקִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה
מה היה המיוחד באפרים ומנשה, שכלל ישראל מברכים לדורי דורות את ילדיהם שיהיו כאפרים וכמנשה?
והנה אמרו חז"ל (ברכות נג ע"ב): "גדול העונה אמן יותר מן המברך". ולכאורה צריך להבין מדוע מעלתו של העונה אמן גדולה מן המברך. אדם קנה פרי, שילם עליו במיטב כספו והנה הוא עומד ומברך "ברוך אתה ה'… בורא פרי העץ", מודה לקב"ה על הפרי, ולעומתו עומד שם אדם אחר ואומר מלה אחת בלבד 'אמן', ומעלתו גדולה יותר ממנו, הכיצד?
ואפילו אם נאמר שברכה בלי 'אמן' היא ברכה חצויה, הרי לכל היותר היה צריך לומר כי אמירת אמן כמוה כמו אמירת הברכה עצמה, אך מדוע גדול העונה אמן יותר מן המברך?
שמעתי מפי אברך תלמיד חכם, הרב צמח צדוק, שאמר: אדם המברך 'בורא פרי העץ', יש לו שמחה וסיפוק. סוף כל סוף הוא עובד את השי"ת, זוכה למעלות גבוהות. לעומתו העונה 'אמן', הרי לא בירך בעצמו, אלא יש לו סיפוק מעבודת ה' של חברו, וזו מעלה גבוהה!
רבים הם האנשים המעריכים תורה, אבל רק את התורה של עצמם. הם מעריכים מצוות, אבל רק את המצוות שהם מקיימים. אין רבים המעריכים את התורה והמצוות של זולתם. והנה עומד כאן אדם ומעריך בכל לבו את עבודת הבורא של זולתו. זו מעלה גבוהה ביותר, לכן העונה אמן גדול מן המברך.
סיפר רבי ראובן קרלינשטיין זצ"ל, כי ביום בו היתה חנוכת הבית בישיבת "בית מאיר" הגיע הרב מפוניבז' זצ"ל וכיבדוהו לדבר.
פתח הרב ואמר: "יש לי היום שמחה גדולה, על שהתרבתה תורה בכלל ישראל. אומר לכם את האמת, גם אני פותח ישיבות, אבל כאשר אני פותח ישיבה שלי, שמחתי אינה שלמה. אמנם אני שמח שיש תורה בכלל ישראל, אבל אני יודע שזה הולך לעלות לי הרבה כסף, לכן אין שמחתי שלמה. אבל היום, כאשר פותחים ישיבה חדשה – השמחה שלי שלמה, גם מרבים תורה בכלל ישראל, וגם זה לא עולה לי כסף"…
הרי לנו מעלה של גדול בישראל, השמח בלב שלם עם עבודת ה' של זולתו.
לא רבים הם הזוכים למעלת 'עין טובה'. סיפר לי אברך שהיה בחתונה, ובמהלכה היו כמה דקות שקטות, בהן הצלם היה פנוי והוא שאל אותו באיזה ישיבה הוא למד. אמר לו האברך שהוא למד בישיבת "קול יעקב", אצל הגאון רבי יהודה עדס שליט"א.
אמר לו הצלם: "אספר לך סיפור על ראש הישיבה שלך. בחתונה של אחד מילדיו, הזמין אותי הרב עדס לצלם. סיכמנו שכר עבודה של חמש מאות דולר, וכבר בתחילת החתונה הוא הביא לי את הכסף, כדבריו 'כדי שתהיה רגוע'. בסוף החתונה, כאשר עליתי על סולם כדי לצלם כמה תמונות, נפלתי מהסולם ולקחו אותי לבית חולים.
"בבוקר התקשרה אשתו של הרב עדס לאשתי להתעניין בשלומי והיא סיפרה לה כי ב"ה שלומי טוב, לא נגרמו לי חבלות חמורות בגוף ומלבד כמה נזקים לאביזרי הצילום, יצאתי בסדר מהאירוע. 'כמה הנזק הכספי?' היא שאלה את אשתי, ואשתי משיבה לי כי הנזק הוא כחמש מאות דולר.
"באותו ערב דופק על דלת ביתי אברך ובידו מעטפה והוא אומר לי שהרב עדס שלח לי חמש מאות דולר. התקשרתי לרב עדס ושאלתי אותו מדוע שלח לי כסף, הרי הוא כבר שילם לי על התמונות, והרב משיב לי: 'שמע נא ידידי, אתה יודע כמה כסף מוציאים בחתונה כדי שכולם יהיו מרוצים? אני אסביר לך. הרי בעצם היה מספיק לקנות בגדים יפים לחתן ולכלה, לקנות טבעת נישואין ולעשות איזה אירוע קטן ובכך לגמור עם החתונה. אבל הרי מזמינים אנשים, ואם כך צריך אולם וצלם. ומזמינים אוכל כאשר כל מנה עולה עשרות שקלים. על כל שולחן צריך להניח פרחים, כדי שיהיה לאורחים נעים, וכמובן לשלם לתזמורת, ולתת 'טיפ' למלצרים שיהיו מרוצים. בקיצור מוציאים עשרות אלפי שקלים בליל החתונה, כדי שכולם יצאו מהאירוע מרוצים. ועכשיו אמור לי, האם לא שווה לי להוציא עוד חמש מאות דולר, כדי שגם אתה תהיה מרוצה?'"…
זה נקרא עין טובה. לרצות בטובתו של השני. לשמוח בשמחתו. זו מעלה גבוהה בעבודת השי"ת.
והנה באים אפרים ומנשה להתברך אצל יעקב אבינו, והוא שם את ידו הימנית על ראש אפרים וידו השמאלית על ראש מנשה ומקדים בברכתו את אפרים הצעיר למנשה הבכור. כיצד היה צריך להגיב מנשה? – הוא היה צריך להעמיד את הסבא על טעותו ולהסביר לו כי עליו לשים את ידו הימנית על ראשו. אך מנשה שותק. הוא מקבל בשמחה את הברכה שמברך יעקב אבינו אותו ואת אפרים, ואת העובדה שידו הימנית של הסבא מונחת על ראש אחיו. הוא שמח בשמחת אחיו.
הוא שומע כיצד אביו יוסף מנסה להעמיד את הסבא על טעותו. גם אפרים שומע זאת, ולכאורה היה צריך לומר לאביו, יוסף: 'אבא בבקשה אל תתערב, אם סבא החליט לשים את יד ימינו על ראשי, מדוע אתה מנסה לשלות את זה?' אבל גם אפרים שותק.
עינו של מנשה לא צרה בברכה הגדולה יותר שקיבל אחיו, ואפרים אינו מנסה למנוע מאביו לשנות את סדר הידיים, כי לא יפריע לו אם יד ימין של יעקב, תהיה על ראש אחיו מנשה. הרי לנו שני אחים שהיתה להם עין טובה זה כלפי זה.
לכן נקבע לדורות כי כלל ישראל יברכו את ילדיהם: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה" – הלוואי ותהיה לכם עין טובה זה לזה, כשם שהיה לשני בני יוסף אפרים ומנשה.
(רבי שלמה לווינשטיין שליט"א -מתוק האור שבת קודש)