מֵהלכות צורת האותיות
* בכתיבת האות פ', יש ליצור לכתחילה את חלל האות בצורת האות ב'.
* לדעת רוב הפוסקים, כל אחד משני סוגי הכתבים – האשכנזי והספרדי – כשר אף למי שמנהג אבותיו כפי הכתב האחר, ומהם שכתבו כי הדבר כשר אף לכתחילה; ויש שכתב כי אין לבני אשכנז לשנות ממנהג אבותיהם ולהשתמש בכתב הספרדי אף בדיעבד.
* האות צ' מורכבת מצורות האותיות י' ו נ'. לפי המסורת האשכנזית צורת ה י' נכתבת כ י' רגילה, אך לפי תורת הקבלה – נכתבת ה י' כשפניה הפוכים לשמאל, וצורה זו מכונָה 'צַדִּי הפוכה'.
* חלקהּ הימני העליון של האות ק' עשוי כצורת כ' שתחתיתה קטומה בצדה הימני, וחלקה השמאלי התחתון עשוי כצורת ן', אך ראשו צר יותר משל ה ן'.
* בגמרא מבואר שהאותיות ש' ק' ו ר' עומדות על רגל אחת, ועל פי זה כתבו הפוסקים כי יש להעמיד את האות ש' על זווית מחודדת בשמאלהּ.
* בכתיבת סת"ם, יש להקפיד שכל אות תהא מוקפת בקלף סביבותיה, והלכה זו מכונָה 'מוקף גויל'. מקור ההלכה מדרשת חז"ל: "וכתבתם – שתהא כתיבה תמה".
מצוַת הנחת תפילין וזמנהּ
* יש שכתבו שחובה מן התורה להניח תפילין במשך כל היום, ויש שכתב שחובה להניחן לפחות פעם אחת בכל יום, למשך רגע אחד לפחות, ומצוה מן המובחר להניחן במשך כל היום.
* את קריאת שמע של שחרית, חובה לקרוא בציצית ובתפילין, אך אין לאחֵר זמן קריאת שמע משום כך, ואף אם יש רק ספק שמא יעבור הזמן עד שיניח תפילין, יקרא ללא תפילין.
* אדם שהניח תפילין בחזקת שהן כשֵׁרות, ומסרן לבדיקה והתגלה שמעולם לא היו כשֵׁרות – יש שכתבו שהוא נחשב ככהן שעבד במקדש והתגלה שהוא פסול – אשר עבודתו כשֵׁרה.
* אדם שאין באפשרותו לשמור את גופו בנקיות – פטור מהנחת תפילין, ואסור לו להחמיר ולהניחן; אולם אם יש באפשרותו לשמור את גופו בנקיות במשך קריאת שמע – יניחן למשך זמן הקריאה.
תפילין לאשה, לקטן ולאָבֵל
* לדעת המחבר, קטן היודע לשמור על קדושת התפילין כראוי, חייב אביו לחנכו בהנחת תפילין; ולדעת הרמ"א, אין לחנך קטן בהנחת תפילין, כיון שבדרך כלל אינו יודע לשמור על קדושתן.
* נשים פטורות ממצות תפילין, שקיומה מוגבל לימות החול בלבד; אך בניגוד לרוב המצוות ש'הזמן גרמן', שהרשות ביד הנשים לקיימן, מצוה זו אין הנשים מוּרשוֹת לקיימהּ.
* אָבֵל ביום הראשון לפטירה – או ביום הקבורה, אם שונה מיום הפטירה – אסור בהנחת תפילין, כיון שהתפילין מכוּנוֹת 'פְּאֵר' ואינן ראויות לו ביום מר זה.
* אָבֵל המניח תפילין ובא לידי בֶּכִי עליו לחולצן, מפני שהבכי גורם להסחת הדעת מהתפילין; ויש שכתב שהטעם הוא מפני שבשעת הבכי אין האבל אינו מסוגל לשמוח בשמחת המצוה כנדרש.
* אדם ששמע על פטירת קרובו טרם שחלפו שלשים יום מהפטירה, עליו 'לשבת שבעה' כרגיל; ואם שמע על כך לאחר חלוף שלושים יום, עליו לנהוג את מנהגי ה'שבעה' לשעה קלה בלבד.