אחד מהחסידים הביע את השתוממותו על כך, שבשעת ברכת 'מלוך על כל העולם' וכו', ראה כי הרבי מסובב סביב אצבעו את חוט הוילון התלוי לידו. והנה, עודם מדברים התקרב אליהם לפתע הרבי בכבודו ובעצמו ושאלם על מה הם משוחחים…
מהו נושא שיחתם. איש מן העומדים לא הרהיב עוז לענות
פעם בראש השנה עמד רבינו ה'מקור ברוך' מסערט ויזניץ זצוק"ל לפני תפילת מנחה עם קבוצת חסידים נכבדים. אחד מהם הביע את השתוממותו על כך, שבשעת ברכת 'מלוך על כל העולם' וכו', באמצע להט התפילה הנרגשת, ראה כי הסבא קדישא ה'אהבת ישראל' סובב סביב אצבעו את חוט הווילון שהיה תלוי לידו.
תוך כדי השיחה התקרב אליהם לפתע הסבא קדישא רבי ישראל בעצמו ושאלם מהו נושא שיחתם. איש מן העומדים לא הרהיב עוז לענות והכל החרישו, אולם הרבי לא עזבם לנפשם וחזר על שאלתו. "מבין אני", אמר, "כי יהודים כמוכם בוודאי לא יהגו בדברי הבל ביום הקדוש, ואם כך הגידו נא לי על מה שוחחתם?" אבל גם הפעם לא פצה איש מהם פיו להשיב.
פתח הרבי את פה קדשו ואמר: "היום כשאמרתי את ברכת 'מלוך על כל העולם' אחזתי בידי את חוט הוילון וסובבתיו סביב אצבעותיי, ובאותה שעה הרהרתי בלבי: 'הנה, גם החוט הזה הוא פעול ה', על כן בקשתנו מהשם יתברך שיופיע בהדר גאונו ועוזו על פני תבל בהתגלות כזו, שאף החוט ידע כי הכל פעולת ד' ויצירתו"…
כמובן שכל העומדים שם ראו ותמהו על אשר הס"ק ידע את הרהורי לבם
(צדיק ופעלו)