מאת: הרב יוחנן גליק
ברגע שהוא נכנס אלי לחדר, כבר ראיתי על הפנים שלו את המתח והכעס שהצטברו אצלו. לא לקח יותר מכמה דקות היכרות ראשונית, והוא כבר 'הפציץ' מכל הבא ליד…
"תגיד לי אתה, כבעל נסיון, איך יתכן שהבחור שהיה נחשב הכי טוב בשיעור שלו (או אולי אפילו בכלל בישיבה), ביום בהיר אחד, הופכים אותי פתאום לכזה גרוע…
"כולם יודעים שאני בעל מידות מיוחד…
אין אחד שלא מכיר את השקיעות שלי בלימוד, אני לא מאלה שבאים סתם ככה לכולל. אני מנצל את הזמן כמו שצריך…
"אין מעשה חסד שמישהו זקוק ואינו פונה אלי…
"והאמת, בכוילל, כולם יודעים להעריך אותי!
"בעצם", המשיך ואמר, "המצב שלי כרגע הוא בדיוק המשך למה שהייתי בישיבה. אני לא רוצה להתגאות יותר מדי, אבל כדי שתבין את העניין אני חייב קצת להסביר על עצמי… בקיצער, לא חושב שאני רואה בסביבתי הקרובה מישהו יותר מוצלח ממני (סליחה שאני מסמיק… אבל שוב, לצורך העניין). מי הם הגיסים שלי? לומדים אמנם, אבל לא כאלו שממש כולם מתפעלים מהם. והאחים שלי? אכן נקראים מיוחדים, אבל בינינו, גם הם מודים שאני היהלום.
"וכל ההקדמה הזאת היא רק להסביר, שאני לא מבין איך?! איך יכול להיות שמי שקיבל את הצעות השידוכים הכי טובות (וזו הוכחה טובה למה שהסברתי), איך יתכן שאחרי שנתיים של נישואין עדיין לא מעריכים אותי כראוי!
"אתן לך דוגמא קטנה. איך יתכן שהיא לא מבינה, שאחרי המאמץ המוחי שלי, מאמץ גדול ללמוד כמו שצריך בכולל בסדר א', אני קצת מותש בצהריים, ואני זקוק לארוחה טובה וללכת לנוח קצת, ולא להתחיל לטפל בתינוקות? (כן, נולדו לנו תאומות, והן דורשות טיפול צמוד).
"אז מה, בגלל זה אני לא בעל חסד? בגלל זה אין לי מידות טובות? אני הגרוע?
"אני לא מבין איך זה קורה דווקא לי.
"אבל נעזוב את זה, כי אומרים לי שצריך ללמוד להבליג.
"טוב, אז אני משתדל להבליג, אבל אני ממש לא מבין איך וכיצד יתכן שאני צריך להבליג גם כשמאשימים אותי בכל מיני דברים, גם כשברור כשמש שאני לא אשם!
"איך יכול להיות שמאשימים מישהו במשהו שברור לכולם שלא הוא האשם?
"זה דבר שמוציא אותי מדעתי!!!
איך יתכן שתופסים איזה שטות קטנה, איזו מילה קטנה שאמרתי בכעס (יש לי מספיק סיבות), או למשל למצוא איזה חוסר התחשבות מצדי במשהו קטן, ולהפוך את זה למשהו נוראי ולהאשמה ברורה שהנה, תראה מה אתה עושה, תראה מה אתה גורם. אתה מחריב את העולם!! ממש ככה
"מה עשיתי בסך הכל? (וסליחה, לא ממש התכוונתי)
"מה, רק אני אשם? ומה עם כל המילים שנאמרו לי בחזרה?
"להגיד עלי שהתנהגותי לא מראה על 'מידות טובות', זה מוציא אותי מכליי!
"ככה לזלזל?
"ככה לזרוק את כל הדברים הטובים שלי, בשביל איזו שטות?
"מה הולך כאן?! אני פשוט לא מבין!
"אני מודה, אולי דיברתי חריף מדי. בסדר, כל אחד יכול להחליק פעם או יותר, אבל על מה הבלאגן?
"היכן ההערכה ליהלום שמסתובב בבית?"
*
כך נמשך המונולוג הזה עוד ועוד…
ואז שאלתי אותו שאלה קטנה:
למה באמת כל כך מוציא אותך משלוותך כשמאשימים אותך במשהו שאתה בטוח שלא אתה האשם?
"מה זאת אומרת?! זה דבר שמקפיץ לי את כל העצבים. להאשים אותי סתם? איך אפשר? איך אפשר להאשים מישהו סתםםםםם."
אני לא מצדיק, אמרתי לו, אני רק אומר – בוא נגיד שאתה צודק ב-100%. אבל למה זה כ"כ מוציא אותך משלוותך? למה אתה אמור לאבד עשתונות, ולא יכול לתת לזה לעבור מעל הראש? למה זה כ"כ מרתיח אותך?
הוא הסתכל עלי. "אני ממש לא מבין… איך? מה שייך?"
ואני התעקשתי.
באמת נגיד שאתה צודק, אתה לא האשם. אבל מישהו החליט שאתה כן אשם, שאתה לא בסדר. אז מה הבעיה? למה זה אמור כ"כ להרתיח אותך?
אבל בעיקר, למה חייבים להגיב?
מה קורה אם מישהו מאשים אותך שלא בצדק?
למה העולם מתהפך?
למה אתה לא יכול לומר לעצמך – הצד שמולי חושב כך ואני חושב הפוך? ברור לי שהצד שלי צודק. בסדר. אין מה לעשות.
למה מלחמת העולם הזאת? – שאלתי שוב
"קשה לי להסביר", אמר. "אני לא עומד בזה כשמאשימים אותי בסתם דברים".
ואז אמרתי לו: אני רוצה לדבר קצת על מידת החסד שיש לך.
חסד זה חסד תמיד, אבל יש חסד של רמה אחרת.
זו לא חכמה לעזור ולעשות חסד למי שיהלל אותך כל היום.
המידות הטובות ומידת החסד האמיתית שלך, נבחנות אצל הקב"ה כשאתה עומד מול סיטואציה ש'מפוצצת' אותך.
בדיוק ברגע הזה, כשמאשימים ומטיחים בך דברים שבעיניך אינם נכונים כלל, בוא נראה אותך מפעיל אז את כל המידות הטובות שלך ואומר, אני לא חייב להגיב ולהתווכח ולהראות את יושרי.
ברגעים כאלו אנחנו רוצים לראות את מידת החסד שלך, שלא לפגוע בשני. תתאפק ואל תסביר לצד שכנגד כמה הוא טועה.
אל תראה לצד שכנגדך כמה הוא טועה ואתה צודק.
אל תנסה להסביר כלום.
פשוט תתאפק.
תתאפק – גם שאתה יודעו ברור שהצדק לא ייעשה.
תתאפק ותמשיך למצוא את הדרך להמשיך הלאה.
כאן ברגע זה הקב"ה מחכה למידות ומעשי החסד שלך.
כאן, דווקא בשעה זו, אנחנו רוצים לראות את 'היהלום'.
אל תהיה 'יהלום' כשעשית משהו טוב וכולם מהללים ומשבחים אותך. תהיה 'יהלום' כשמטיחים בך דברים בלתי מוצדקים.
כן כן, אז רואים אם אתה יהלום.
לא הצדק הוא היהלום, המידות הן היהלום.
ובמלחמה של הצדק מול המידות, שם נבחן היהלום. שם רואים אם הוא נוצץ או לא.
ובקשר למנוחה בצהריים, עוד נדבר… (רק תתחלף חצי יום אחד עם נוות ביתך בשמירה על התאומות, ואז נדבר)