הרב ישראל ליוש
"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹֽקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (ד ד)
הנה מידותיו של הקב"ה שתיים הן, דין ורחמים, ושתיהן רמוזות בפסוק "ואתם הדבקים…", שהרי שם הוי"ה מורה על רחמים, ו'אלוקים' מורה על דין.
המצווה להידבק בקב"ה היא ע"י ההליכה בדרכיו, כמידת רחמיו, מה הוא חנון אף אתה חנון, מה הוא רחום אף אתה רחום, ואילו ההליכה כמוהו במידת הדין אינה מוזכרת במצוות הדבקות בו, ומכל מקום אף מידת הדין מוזכרת בפסוק 'ואתם הדבקים…'.
אין זה אלא כי אצל הקב"ה אף הדין הוא רחמים, כי אף ביושבו על כסא דין ושופט את האדם ופוסק לו כפי מעשיו, הרי הוא עושה זאת תוך כדי שיתוף מידת הרחמים, ולמתבוננים גם הדין ייראה כרחמים גדולים.
אם כן, גם אנו, אם רצוננו להידבק בדרכי הי"ת, עלינו להגביר מידת הרחמים על מידת הדין, ואף את מה שמוטל עלינו לעשות בדין, ביושר ובצדק, חובה עלינו לעשותו ברחמים מרובים.
***
גדולי עולם שקלו בפלס דעתם התורנית, והשקיעו שעות רבות בעשיית חסד, על אף שכל שעה כזו באה על חשבון לימוד תורה, או התעסקות תורנית אחרת, מבחינה מסוימת אפשר לקרוא לזה שהם הגבירו את מידת הרחמים על מידת הדין, כי בדבקותם במידות הקב"ה מן הדין הוא לעסוק ברחמים, וכפי שיסופר בסיפור הבא:
הגאון רבי חיים ברים זצ"ל סיפר על רבו הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל שפעם בא אליו איש עני ואביון וסיפר לו שעקב מצבו הדחוק נוסע למדינת הים לבקש על נפשו מבעלי צדקה אמידים, והוא זקוק למכתבי המלצה, אלא שכאן הגדיל האיש את בקשתו, וביקש מר' איסר זלמן שלא יכתוב לו רק מכתב אחד, אלא כמה וכמה מכתבים, מכתב מיוחד לכל עשיר עם שמו ותוארו המיוחד לו…
רבי איסר זלמן בטוב ליבו לא סרב, ולא פטר אותו עם מכתב אחד כללי עבור כולם, הוא נענה מיד לבקשתו והתיישב לכתוב מכתב אחר מכתב, כשלכל עשיר הוא פונה בפרטיות עם תואר מיוחד וסגנון כתיבה מתאים עבורו.
כאשר ראתה זאת רעייתו הרבנית היטב חרה לה הדבר, כבר זמן רב היא נוצרת בלבה את דעתה שהרב מקדיש יותר מידי הרבה זמן לכתיבת המלצות ארוכות ומיוחדות לכל דורש, היא סברה שהזמן של הרב יקר מידי, אך עד עתה לא אמרה לרב את דעתה, וכשראתה שהרב כותב עשרות מכתבים עבור אדם אחד, ופונה באופן פרטי לכל עשיר, לא יכלה יותר לשאת זאת ואמרה לו את דעתה: "זמנך יקר מאוד, מדוע לא תעשה ככל הרבנים שיש להם מכתב אחד מוכן ומזומן עבור תורמים, וכאשר הם נדרשים למכתב כזה, הם פשוט מדפיסים אותו וחותמים עליו וזמנם לא נאבד לריק?…".
"וכי עולה על דעתך שלעתיד לבוא אקבל שכר רק על כתיבת ספר 'אבן האזל'?! אקבל שכר אף על הזמן שביטלתי מזמני היקר, וכתבתי המלצות ועשיתי חסד עם עניים ונזקקים… לא צריך לחסוך זמן עבור מעשים אלו!"…