"וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא" (בראשית כ"ז, ז')
וברש"י כי נביא הוא – ויודע שלא נגעת בה לפיכך ויתפלל בעדך.
מבואר שע"י רוח הקודש ידע אברהם וסמך ע"ז. ובשו"ת יד אליהו (ח"א סי' נ"ג) דן במעשה שהיה באיש חסיד דנתערב לו עוף טרף עם עופות כשירים, והרגיש ע"י רוה"ק את רוח הטומאה השורה על הטריפה, ועפי"ז סמך להוציא את העוף הטרף והתיר את שאר העופות. וצידד שם שמותר לעשות כן דהוי רק גילוי מילתא לברר איזהו העוף הטרף ובכה"ג לא שייך הכלל "לא בשמים היא".
והביא להוכיח מאברהם שע"י רוה"ק סמך להתיר איסור שבויה שהרי היה כהן. וכ' לדחות שכל מה שאמרו "לא בשמים היא" זה רק אחר שהתורה ירדה לעולם, אבל קודם מתן תורה שהתורה עדיין בשמים אפשר לפסוק ע"י רוח הקודש