כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה (במדבר ל', ג')
סיפר הגה"צ אב"ד סאנטוב שליט"א:
שמעתי מפי הרה"ח מו"ה אליהו ניימאן הי"ו, מחשובי חסידי וויזשניץ-מאנסי, סיפור נפלא עד מאוד, בגודל חובת הזהירות לשמור על הדיבורים היוצאים מן הפה.
וכה סיפר ר' אליהו הי"ו: בשנת תשל"ה סבב כ"ק מרן אדמו"ר מסקולען זי"ע על פתחי אדמורי"ם ורבנים, להחתימם על 'קול קורא' לאחב"י הנדיבים בעם, למען החזקת וביסוס מוסדותיו הק' 'חסד לאברהם', שהוא בעצמו הקימם בעשר אצבעותיו בס"ד, מן המסד ועד הטפחות.
בין מסעותיו הגיע האדמו"ר מסקולען זי"ע למאנסי, כשבדעתו להיכנס אל כ"ק מרן אדמו"ר מוויזשניץ – מאנסי, לבקש ממנו שיחתום גם הוא על ה'קול קורא' עבור 'חסד לאברהם'.
לאחר שנכנס אל האדמו"ר ואחר דברי ברכה והערצה, אמר האדמו"ר מסקולען זצ"ל שהוא הגיע להחתים את הרבי על ה'קול קורא' להחזקת מוסדותיו 'חסד לאברהם', והניח לפניו את ה'קול קורא' שיצרף את חתימתו עליו.
ברם אז אמר לו הרבי מוויזשניץ: "אכן שמעתי רבות על מוסדותיכם הק', שאתם פועלים בהם גדולות ונצורות לקרב בנים לאביהם שבשמים, ואני מאוד מעריך את מפעלכם הקדוש, אמנם בהיות שגדרתי לי גדר שלא לחתום על קריאת 'קול קורא' לשום מוסד באשר הוא, מטעם הכמוס עמדי, על כן אינני יכול לצאת מגדרי, ואינני יכול לחתום על ה'קול קורא'. וכמו כן איני רוצה לעשות 'אויסנאם', ולהעדיף את מוסדותיכם על פני מוסדות אחרים, שכן כאשר אחתום לכם, יבואו גם מנהלי מוסדות אחרים לבקש את חתימתי, על כן" – התנצל הרבי – "אינני חותם גם כאן על ה'קול קורא'".
אמנם האדמו"ר מסקולען זי"ע לא רצה כל כך בנקל לוותר על חתימתו של הרבי מוויזשניץ, ועל כן אמר לו: את הפסוק "פתוח תפתח את ידך (דברים ט"ו, ח') – "פירשתי פעם באופן זה, שכוונת הכתוב אינו בדווקא על ענין נתינת ממון – לצוות את האדם לפתוח את היד וליתן ממון – אלא לפעמים הכוונה גם על פתיחת היד 'לחתום' על 'קול קורא' וכדומה.
"וכמו כן בענייננו, אבקש מהרבי שיפתח את ידו ויצרף את חתימתו על ה'קול קורא', מפני שחתימת ידכם תהיה לי לעזר גדול למוסדותיי הק', ויחזק את ידי בעבודת הקודש – ודעתי היא, שעל הרבי לצאת כאן מגדרו ולשנות את החלטתו, ובמקרה זה עליו לעשות 'אויסנאם' ולחתום על ה'קול קורא', מפני שאין מוסד זה המוסד 'שלי', אלא הוא מוסד של 'כלל ישראל'"…
לאחר שהרבי מוויזשניץ שמע את דבריו של הרבי מסקולען זי"ע, אמר לו: "טוב! – אני מסכים לדבריכם – והפעם אצא מגדרי לצרף את חתימתי על ה'קול קורא', אמנם יהא זה רק אחר שיעברו ארבעה שבועות מהיום, אז אצרף את חתימתי על ה'קול קורא' ואשלחהו אליכם, אבל עכשיו אינני יכול לחתום".
מששמע כן האדמו"ר מסקולען זצ"ל, שאלו בפליאה: "אם הרבי החליט הפעם לצאת מגדרו ולחתום, למה אינכם רוצים לחתום עכשיו תיכף ומיד? – מפני מה החלטתם לדחות את חתימתכם?"
אמר לו הרבי בלשון זה: "היות וכבר הוצאתי מפי קודם ואמרתי שלא אחתום, אם כן לכאורה שוב אינני יכול עכשיו לחתום, שכן אז אעבור על דיבורי שאמרתי שלא אחתום.
"אלא שחשבתי שיש לי דרך לצאת מהסבך, שכן גם אם בפשטות הדין האמור שסתם דיבור הכוונה לשלושים יום (ראה מס' תענית דף י"ז ע"א) הוא רק בנזירות, מכל מקום הרי מצינו דעה (ראה תוספות מס' נדרים דף כ' ע"א ד"ה אבל נזירות מרובה) הסוברת שגם 'סתם נדר' הרי היא רק ל'שלושים יום' (ז"ל התוס' בא"ד: ותימה, מה ענין שלשים יום לנדר, ויש רוצים לדקדק מזה דסתם נדר שלשים יום, עיי"ש) – על כן אסמוך כעת על דעה זו, ובעז"ה אחר שלושים יום אחתום על ה'קול קורא' – כך לא אעבור על דיבור שהוצאתי מפי!".
מספר הרה"ג ר' בן ציון פעלדמאן שליט"א ממאנסי, שהיה נוכח שם: "בצאת הרה"ק מסקולען זצ"ל מבית האדמו"ר מוויזשניץ, אמר לו הרבי מסקולען בהתפעלות 'ס'האָט זיך מיר געלוינט די גאַנצע נסיעה קיין מאָנסי, נאָר צו זעהן אַז ס'איז נאָך דאָ היינט אַ איד, וואָס 'האָט אַ פראָבלעם' מיט אַ דיבור וואָס ער זאָגט אַרויס פון מויל!' (כל הנסיעה למאנסי היתה כדאית, רק לראות שעוד נמצא יהודי שיש לו 'בעיות' עם דיבור שהוא מוציא מפיו!)"…