מספר יהודי ת"ח, המשמש כיום כר"מ בשיעור ג' בישיבה קטנה בבית שמש:
בשיעור א׳ בישיבה קטנה, הייתי חלש מאוד בלימודים. לא הבנתי את הנלמד, ונחשבתי לבחור חלש בכל קנה מידה. תלמיד חכם פלוני הצליח בקושי לסדר לי חברותא מדי ערב בבית הכנסת ׳נחלת משה׳ בבני ברק. ראיתי את שם את רבי בן ציון פלמן זצ"ל מפעם לפעם, והוא ראה אותי, אבל מעולם לא דיברנו. מה לילד קטן בשיעור א׳ בישיבה קטנה עם רב המקום?
יום אחד בסוף הקיץ התקיימה בקהילה ׳הכנסת ספר תורה׳. לפני שמכניסים את הספר תורה לארון קודש, קוראים בו, ובסיום מגביהים את הספר – הגבהה וגלילה. בעת ההגבהה נדחקתי למקום והחזקתי את הכתר של הספר כדי למסור אותו לגולל.
מיד כאשר מסרתי את הכתר לגולל התכופף אלי מישהו – הרב פלמן, תפס את ידי בחביבות ואמר לי משפט קצר באהבה רבה: ״אם תלמד טוב, אז גם על הראש שלך יהיה כתר תורה״…
מעולם לא דיברתי עמו, ומסתמא הוא לא ידע מי אני, אבל המשפט שאמר לי נתן לי כאילו 'בעיטה לגובה'. לגובה? לגובהי גבהים! אינני יכול להסביר את זה, אבל קיבלתי חיזוק. תפסתי את עצמי ללימודים ברצינות בשקידה וברצון עז, ועליתי על דרך המלך. מידי פעם כאשר היה לי קצת קשה נזכרתי במשפט "אם תלמד טוב יהיה על הראש שלך…״
המשכתי את השטייגן גם בישיבה גדולה. והיום הנני ר״מ בישיבה בשיעור ג׳. לא שזה הכוונה ל׳כתר׳ על הראש, כי ׳כתר תורה׳ שעל הראש לא נמדד דווקא במשרה כזו או אחרת, אבל זה רק ביטוי למצב שלי מול מה שהייתי, לפני שר׳ בן ציון ניסה להניח לי את הכתר על הראש״.
*
באחת מדרשותיו נתקל הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א בחייל עטור כנפי צניחה שלא היה מוכן לשמוע אף מילה בנושאי יהדות. "ידעתי והרגשתי שכל מה שאומר לו ייפול על לב אטום. אך למרות הכל ניסיתי את כוחי, וזאת באמצעות מילה טובה, משפט שישבח את מעשיו וירומם אותו לרגע".
"אתה יודע שאני מקנא בך מאוד?" – אמר הרב לחייל, שנתקל לראשונה ביהודי עם מגבעת ו"בגדים שחורים" המקנא בו… הלב, על כל פנים, כבר נפתח, ואז המשיך הרב: "שמעת פעם על רבי יונה גירונדי?" התשובה היתה כמובן שלילית. הרב ציטט באוזניו את דברי רבינו יונה ב"שערי תשובה" המחדש שכאשר אמרו חז"ל שמיתה מכפרת על כל העוונות, אין הכוונה למיתה ממש אלא לפחד מן המיתה, ואף שלא הגיע האדם אל אקט המוות עצמו, הייסורים האיומים שעברו עליו באותם רגעים מכפרים עליו.
"רואה אני את כנפי הצניחה העטורים על דש מדיך. מן הסתם עברו עליך בעת הצניחה כמה וכמה רגעים כאלה של פחד-מוות, וממילא זכית שבאותן דקות יכופרו כל עוונותיך, וכי אפשר שלא אקנא בך?" – אמר לו הרב.
פניו של החייל איבדו את אטימותן הנוראה. לא עברו שניות ספורות והוא החל לחייך, לשאול, להתעניין, ולא עברו חמש דקות נוספות עד שהודיע חד וחלק: אני מעוניין לבוא וללמוד תורה. לא פחות ולא יותר! ללמדך, כוחה של מילה טובה עד היכן הוא מגיע. באמצעותה אפשר לפתוח את הלבבות ולקרב יהודים תועים לאביהם שבשמים, וברור שלכל זה צריך סיעתא דשמיא. ('טובך יביעו')
(הובא בגיליון 'דבר המלך')
דבריו של הרב הגאון זילברשטיין שליטא לחייל
כנראה שהכתב שלכם נכשל בלשונו ברור שהכל בידי שמים וכל חיינו וקיומנו כאן הוא מ הקבה
ובכל זאת החייל לא סתם מסתכן – הוא שם נפשו בכפו ןחי חיים לא קלים כמו כל חייל קרבי
כדי שיהודים יוכלו לשבת בשלווה – מגיע לו יישר כח על זה
לפני שנים נחטף חייל בשם נחשון וקסמן נשלחה יחידת צנחנים לשחרו בראש היחידה עמד סרן פורז בנו של טייס חא שנפל ושהוא עצמו הפסיק את חופשתו כדי להשתתף בחילוץ – הקצין ממשפחה חילונית שמסתיגת משמירת מצוות
לא הסתיע וגם החייל החטוף וגם הקצין נהרגו
אמר לי החברותא החדרי שלי על זה נאמר " בכה רבי יש קונה עולמו בשעה אחת "