השיקולים בקניית דירה
כאשר רוכשים דירה יש על דרך הכלל שיקולים שונים הנלקחים בחשבון בהקשר למיקום הדירה, שכונה ושכנים, מוסדות לימוד ומקומות חינוך, נגישות ועוד כהנה וכהנה.
לרבינו היו שיקולים קצת שונים מהמקובל ומהמוכר לנו.
סיפר הגאון רבי צבי אפרים ווינברגר שליט"א (שכנו של מרן רבינו שליט"א בתקופה שהתגורר בשכונת 'שיכון הרבנים' בירושלים), שרבינו סיפר לו בהיותו מתגורר בשיכון הרבנים, מה עמד מאחורי הבחירה בשכונה זו דוקא. וכה אמר לו רבינו – "הדרך היחידה המובילה לעיר העתיקה (נכון לתקופה המדוברת לפני שנים רבות) היא דרך הכניסה לעיר, הצמודה לשכונת שיכון הרבנים. אם כן כאשר יבוא בעז"ה משיח צדקנו לירושלים, הוא יוכל להיות מהראשונים שיזכו לראותו ולא יצטרך להמתין עד שיכנס המשיח לשכונות הפנימיות של ירושלים…
הציפייה לגאולה המשיכה להיות המוטיב המרכזי המוביל בבחירת מקום מגורים וכשעבר רבינו להתגורר בשכונת הר נוף אמר: "ירושלים מלאה קברים ועצמות ואליהו הנביא הוא הרי כהן ואיך יוכל אליהו הנביא להכנס לירושלים? הדרך היחידה תהיה דרך שכונת הר נוף הבנויה על סלע קשה ואין בה קברים כלל. יוצא אפוא שהוא יוכל לזכות לראות את אליהו הנביא כבר בהגיעו"…
גם בקניית מקום קבר עבור הרבנית צף ועלה שיקול דומה. רבינו ביקש לקנות חלקת קבר בהר הזיתים. אחד ממקורביו ניסה להניאו מכך באומרו שהמצב הבטחוני מרתיע מלפקוד את המקום ואפשר שלא יוכלו להגיע אל מקום הקבורה מאימת הישמעאלים המטילים את אימתם על פני הסביבה ועל כן מוטב לרכוש חלקת קבר בהר המנוחות.
רבינו השיב על כך בתקיפות – מוטב שלא יבואו לפקוד את הקבר ולהיות מהזוכים להיקבר בהר הזיתים, הלא קבורי הר הזיתים יהיו מהראשונים שיזכו לראות פני משיח.
אצל רבינו ניתן לחוש בתחושה התמידית של "אם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא".
אלו לא מילים מן השפה אל החוץ אלא נובעות הם ממחשבה ומרצון פנימי של "אני מאמין בביאת המשיח", זהו רצון עז שמשפיע על מהלך החיים ועל ההחלטות החשובות ביותר.
מה מסתתר מאחורי התעלומה
חצות ליל. שקט סביב הכל נמים. גם בית מרן רבינו שליט"א חשוך. כל בני הבית עלו על יצועם. משום מה נדמה לה לרבנית שטרנבוך כי היא שומעת קולות רשרוש קלים. מעניין… היא חושבת נים ולא נים, הקולות הללו מוכרים לה גם מהלילות הקודמים ותמיד באותה השעה.
כאשר חזרה התופעה על עצמה יום ועוד יום החליטה הרבנית ע"ה לעקוב אחר המתרחש ביתר ערנות. להפתעתה גילתה כי המיטה הסמוכה… ריקה ו…הקול ששמעה היה קולה של דלת הבית נסגרת בלאט.
אחר כמחצית השעה הדלת נפתחה שוב. הנה הוא חזר… בבקר שמה לב הרבנית כי בגדיו של בעלה הרב הפכו לבנים. גרגירי אבקה לבנה דבוקים בהם. ו..כן, למפרע היא בטוחה שזה כבר קרה אתמול ושלשום וביום שקדם. גם זו תופעה מוזרה.
בבוקר היא מברישה את בגדיו במסירות ולמחרת בבקר הינם שוב לבנים! ואולי יש קשר בין הגרגירים הלבנים שנדבקים לבגדי הרב בעקשנות יומיומית ובין העלמותו המסתורית באמצע הלילה?
החליטה הרבנית לבדוק את הדברים.
ויהי בחצי הלילה. מתנשא הרב וקם ממיטתו וחרש יוצא את הבית. הוא יוצא והרבנית חומקת אחריו. עליה לפתור את התעלומה הכפולה. היא רואה את בעלה הצדיק נכנס למחסן ומתיישב על שקי הקמח המאוחסנים בו ושם הרחק מעין רואים במקום שאין איש שומע, אומר הרב תיקון חצות. הוא מקונן בבכיות נוראות על חורבן הבית ושב הבית כשחותם מעשהו הנסתר על בגדיו. לאיש לא סיפר. גם לא לאשתו שלילה לילה הוא עורך תיקון חצות שם במחסן. אך גרגירי הקמח סיפרו את הסיפור בלי מילים.
בהלוייתה של הרבנית סיפר אחיה הגה"צ רבי אריה שכטר את סיפור המופת הזה בהתרגשות גדולה והוסיף ואמר כי אחותו הרבנית הנפטרת הדגולה היתה מאושרת שזכתה בכזה בעל תלמיד חכם וצדיק. היא לא שמה ליבה ללכלוך התמידי שדבק בבגדיו מידי לילה, אלא ידעה להעריך את ערכם הגדול של גרגירי הקמח ששבו אל הבגדים בעקשנות ובתמידות.
(הובא בכתבי הרב דוד שטרנבוך)