באחד משיעוריו הנפלאים הביא הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א תיאור נלבב ונחמד הנמצא בכתובים, בשם הגה"ק מהרש"ם מבערזאן זי"ע, והרי הוא ככתבו כלשונו כפי שנרשם על ידי אחד האורחים שהיו שם, חורף שנת תרס"ח, כאשר גבאי בית הכנסת מהעיר המבורג באו לעיר ברעזאן לדון לפני מהרש"ם אודות מחלוקת שפרצה בקהילתם, וזה דבר המחלוקת:
מייסדי בית הכנסת היו 'אשכנזים' מהונגריה, מגליציה, מפולין ומרוסיה. עשרות בשנים התפללו נוסח אשכנז, אך בשנים האחרונות התרבו תושבים חדשים חסידים מגליציה ומפולין, עד שכבר נהיו הרוב בבית הכנסת והם דחקו לשנות את הנוסח לספרד, והתלקחו ויכוחים ואפילו מחלוקת של ממש בין הקהילות.
אחרי שסידרו שני הצדדים את טענותיהם, הרהר מהרש"ם ואמר להם: תודה להשי"ת שאחינו מקהילת המבורג דנים ביניהם על הנוסח, וזה לי כאות וסימן שהנכם יראי ה', ואספר לכם דבר (הלצה) שהיה עם הגאון האדיר רבי יוסף שאול נתנזון זצוק"ל בעל 'שואל ומשיב'.
הגאון בא בימי הקיץ לעיר סקאלע לשאוף אוויר צח בין הרי הקרפטים שסביב לה. בעיר זו חיו כמה מאות משפחות מאחינו בני ישראל והיו שם כמה בתי כנסיות שנהוג היה בהם נוסח ספרד. בימי הקיץ באו למקום גם הרבה אנשים מלבוב, למטרת קיט והבראה. משנה לשנה התרבה מספר הנופשים במקום.
פעם אחת בליל שבת קודש, כאשר הבעל-תפילה אמר בקדיש 'ויצמח פורקניה', התחילו אנשי לבוב שהיו רובם ככולם 'אשכנזים', למחות. הגאון ה'שואל ומשיב' החזיר פניו לציבור ובהרמת יד השתיקם. אחר-כך, כאשר הש"ץ הגיע ל'כגוונא', הרעישו שוב האורחים אנשי לבוב והתחילו בקול רם לומר 'במה מדליקין'…
אנשי סקאלע צעקו: "אנחנו בעלי הבתים פה ואתם האורחים", ואנשי לבוב זעקו לעומתם: "מהאירוח שלנו כאן בחדשי הקיץ אתם מוצאים את לחמכם לכל ימות השנה, אנחנו נודבים גם להחזקת בית הכנסת, לכן אנחנו העיקר ואתם הטפל". שוב החזיר הגאון את פניו ואמר: "תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם"…
לאחר התפילה אמר להם רבי יוסף שאול: "דעו, אחיי היקרים, כי בשעה שאתם מתקבצים לתפילה לכבוד השי"ת, השטן לא יכול לסבול את הדבר והוא מבקש תחבולות להפריע את התפילה. מה הוא עושה? הרי הוא מייעץ לאנשי לבוב לומר 'במה מדליקין'… זאת אומרת, במה ואיך מדליקים את אש המחלוקת ביניכם… ומיד במקביל הוא מייעץ לאנשי סקאלע לומר 'כגוונא', פירוש, שישתתפו במחלוקת כמותם…
"אבל האמינו לי, אחיי, שלא לכך התכוונו רבותינו מחברי התפילות והפזמונים. אך מה אפשר לעשות כי מצבנו לא קל, כי אנחנו עדיין במאסר הגלות וחבושים בידי היצר הרע המעקש את ליבנו. לכן עלינו להתפלל: 'ריבונו של עולם, רחם על ישראל עמך, שלח את הגואל-צדק וממילא לא יהיה צורך לומר יותר 'ויצמח פורקניה'… ואז כבר ננהג כמנהג משיח צדקנו: אם הוא יאמר 'כגוונא' – יאמרו כל ישראל 'כגוונא', כגוונא דיליה למהווי אחד באחד, בהתאחדות גמורה… ואם יאמר משיח 'במה מדליקין', יאמר עם ישראל בהתלהבות ובאש קדושה 'במה מדליקין' – אהבת איש לאחיו"…
הנאספים התענגו על דבריו והגאון ה'שואל ומשיב' המשיך ואמר: "כעת הנני נמצא עכשיו בעיר מלאה חסידים, לכן אמרתי לכם 'תורה חסידית'… ועתה אני רוצה לפסוק את ההלכה: הדין והמנהג פשוט – אנשי סקאלע הבאים ללבוב ומתפללים בבית הכנסת שנהוג בו נוסח אשכנז, יוכלו לומר בחשאי 'כגוונא', ואנשי לבוב הבאים לסקאלע יוכלו לומר לעצמם בחשאי 'במה מדליקין'…
"אני מודה על האמת ואת חטאיי אני מזכיר – אני בעצמי אומר פה ק"ק סקאלע (בחשאי) במה מדליקין… את העונש עבור כך אני מקבל על עצמי… העיקר, אחיי היקרים, שיהיה שלום ביניכם, ואם יהיה שלום, יהיה הנוסח טפל והשטן יתפקע"…
סיים מהרש"ם מבערזאן את סיפורו באוזני אנשי המבורג שחייכו למשמע הדברים, והציע גם להם שייאותו לאיזו 'פשרה' בין הצדדים למען השלום. הצדדים אכן התרצו, ולאחר קבלת קניין קבעו פשרה נעימה לרווחת הכול.
(המבשר תורני)