שאלו את בנו של מרן הגראי"ל זצ"ל, הגאון רבי משה שטיינמן שליט"א, האם כשהייתם קטנים דיבר אתכם רבינו על בטחון? ונביא את תשובתו בארוכה, היות ויש בה יסודות חשובים להבנת מושג הביטחון בכללותו:
ענה הגר"מ שליט"א: בבית שגדלנו לא דיברו איתנו על בטחון, והוסיף ותהה לעצמו בקול: וכי אם מדברים על ביטחון, האם דיבור כזה יועיל לבנים לרכוש מידת הביטחון?!
והמשיך ואמר: למעשה הדיבור לא היה נצרך, כי כל מציאות הבית, כל פרט ופרט בבית היה מושתת על אמונה ובטחון. לדוגמא, כשהיה נצרך דבר מסוים לא היו מתכננים שבוע שבועיים מראש, אלא ממשיכים עבודת היום יום כרגיל – עולם כמנהגו נוהג, וכשהיינו מצטרכים לדבר הקב"ה היה שולח.
והביא את המעשה עם רבי ישראל מסלנט שאדם התווכח איתו על אמונה ובטחון, ועל מנת להוכיח לו ענין הביטחון, אמר לו: אם אתחזק בביטחון אין מעצור להקב"ה לשלוח לי עכשיו שעון זהב, ואז חשב בדעתו חזק לפני הקב"ה שיש לו הצורך שיהיה לו עכשיו שעון [והצורך הוא להחדיר אמונה לאותו יהודי] ולפתע הגיע יהודי ואמר שאביו שנפטר הגיע אליו בחלומו, והורה לו שאת שעון הזהב שלו ייתן לאיש הזקן שנמצא עכשיו בבית הכנסת, וכעת הגיע לתת את השעון. ואמנם שם מדובר בדרגה גבוהה ביותר בביטחון, אולם גם אנו נוכל ללמוד מכך להתחזק בביטחון, וכשיש צורך לנסות לבקש מאדון כל שייתן לנו.
ומושגים כאלו ספגו בבית מקטנותם, וכדי להמחיש לנו במושגינו עניני בטחון, נתן דוגמא כמה הוטבע בהם ענין ה'בפועל' של הביטחון, ממעשה שהיה: אחד מבני המשפחה הוצרך ללכת לניחום אבלים וישבו השבעה בפאתי ב"ב. אמר אותו בן משפחה: לא חשבתי מחשבת בטחון שיבוא אחד לקחת אותי, כי ממילא יש אוטובוס לשם, רק לבסוף פלוני הגיע עם רכב. בלי שאשתדל בכך, הקב"ה שלח!! רואים ממעשה זה שמחשבותיו נעו סביב למחשבת בטחון, ורק בגלל שראה שאין הכרח בכך לא עשה זאת בפועל. כך הוא דפוס מחשבה רגילה של מי שגדל וחונך על אדני הביטחון.
וחזר הגר"מ שליט"א לדבר על הבית ואמר – בטחון היה לחם חוקינו, עד כדי כד שכשקראנו ספרים על גדולי הדורות, כשהגענו לפרטים שכתבו הכותבים להראות את גדולתם בענייני אמונה ובטחון הסתפקות במועט וכדו', אנו קראנו דברים אלו כדבר רגיל, שהרי היה זה לחם חוקינו ולא דבר החורג מגדר הטבע, וכשקראנו התפלאנו – מה החידוש בזה.
מעובד מתוך ספר 'ביטחון ואמונה' להגאון רבי משה סחייק שליט"א