אחר פטירת הגאון רבי משה קליערס זצ"ל נתמנה הגאון רבי אשר זאב ווערנער זצ"ל למלא מקומו ברבנות העיר טבריה ובכלל זה נתמנה לראש הכולל בכולל 'אור תורה' שעל ציון התנא הקדוש רבי מאיר בעל הנס.
רבי אשר זאב הקפיד מאד לשלם לאברכים את קצבתם בכל ראש חודש 'בעיתו ובזמנו', והנה פעם אחת בליל ראש חודש עמד הרא"ז וראה שאין בידו מעות לשלם למחרת, אף שכבר הגיע ובא ליל ר"ח, ולבו היה שבור בקרבו עד מאד. ומתוך מחשבותיו נתנמנם מעט על הכסא שישב בו, ויחלום שהרב ז"ל – רבי משה קליערס, נגלה אליו בחלום.
שאלו רא"ז: מה אעשה עבורך? והשיב הר"מ: 'מאך מיר א קאווע' (הכן לי משקה קפה). מיהר להכין את ה'קאווע', אולם רבי משה לא היה מרוצה, באומרו: 'דאס איז נישט קיין קאווע' (אין זה קפה). מיד הכין הרא"ז כוס שניה, אך גם עליה אמר לו הר"מ: 'דאס הייסט נישט א קאווע' (זה אינו נקרא קפה). והלך להכין בפעם השלישית, אך כבר נעלם רבי משה.
ויקץ רא"ז והנה חלום, עד שהבין שבא לומר לו, כי אם הוא טרוד כ"כ מחסרון הממון עד שאינו יכול לישון בנחת, אין זה 'קווה' אל ה' כראוי (ו'קאווע' רומז ל'קוה'), כי אם היתה תקוותו עזה ואיתנה הרי היה שליו ורגוע ויכול לשכב בנחת. ואכן התחזק בביטחון והלך לישון כשהוא סמוך ובטוח בה' שימציא לו מעות לחלק.
ויהי ממחרת, אמר ר' אשר זאב, אגש לבנק אולי אמצא דרך להשיג משהו… בדרכו פגע בו יהודי נכבד מסוחרי העיר, ושאלו אולי יש להרב מה לעשות עם אלפיים הלירות שתחת ידי ואיני זקוק להם עתה, אולי הישיבה זקוקה למעות, קח ממני את הכסף ולכשאצטרך להם נדבר… וכבר היה בידי ר' אשר כדי סיפוק תלמידי הכולל די והותר (הובא ב'מאד נעלה', עמ' קמד).
(באר הפרשה)
החלום
ישתבח שמו לעד לא עוזב אף בריה שלו..בטח בשם והוא יכלכלך..