"המה מי מריבה" (כ', י"ג)
שמעתי על מעשה שהיה בכפר קטן אחד בו התגוררו איש ואשה שנישאו זה לזו, ותקופה קצרה לאחר החתונה נפל ריב ביניהם. ותשמעו על מה הייתה נסובה המחלוקת…
כאשר האיש התכונן לעלות על יצועו, הוא שומע את אשתו אומרת קריאת שמע בנוסח מוזר במקצת; כשהגיעה ל'המלאך הגואל', אמרה: 'המלאך הגואל אותי מכל – רע יברך את הנערים'… את ה'פסיק' היא הניחה אחרי המילה 'מכל', וכך יצא שסיומן של הפסוק היה 'רע יברך את הנערים'…
מששמע הבעל את הדברים, נזעק מאוד, וגער באשתו על שהיא מסלפת את הפסוק. שהרי צריך לומר 'המלאך הגואל אותי מכל רע – יברך את הנערים'. לפי הנוסח שלך, את עלולה להביא את המלאך הרע אל תוך הבית, אמר.
האיש היה בטוח שרעייתו השתכנעה ובלילה הבא היא תאמר כבר את הפסוקים בפיסוק הנכון. מה גדלה הפתעתו כשגם למחרת היא ממשיכה לומר כאיוולתה…
ועוד השיבה לו בדברים, באומרה: "אתה לא תלמד אותי איך אומרים המלאך הגואל… אֶת הנוסח הזה הבאתי מבית אימי, כך היא לימדה אותי, ואם כן יש לי על כך מסורת, ואיך הינך מעז לדרוש ממני לשנות את המסורת… אתה תמשיך להגיד כמו שאתה רגיל, ואני אגיד בנוסח שאמא שלי לימדה אותי'…
הפעם החליט הבעל שזה לא עסק וצריך לקדש על כך מריבה של ממש… הוא החזיר לה בצעקות רמות וה'ששון ושמחה' הגיעו כבר אל הבית שזה עתה נבנה.
מלאך רע יענה אמן בעל כרחו
יום אחד עבר במקום כ"ק האדמו"ר מסקולען זצ"ל, שהיה ידוע בחוכמתו ובחריפות מששמעו הבעל והאשה שהצדיק הגיע לכפרם, החליטו לגשת אליו ולשטוח את טענותיהם לפניו, וכפי אשר ישפוט כך יעשו.
ננסה לחשוב לרגע, כיצד היינו מגיבים אם היה מקרה כזה מגיע לאוזנינו; האם לא היינו פורצים בצחוק למשמע דברים אוויליים שכאלה, שאין להם לא טעם ולא ריח…
אבל האדמו"ר מסקולען זצ"ל לא נהג כך. הוא ביקש להחזיר את השלום אל הבית הזה, והיה מוכן להשפיל את עצמו ולהראות לבני הזוג שגם זוטות כאלו עומדים אצלי ברומו של עולם…
הרבי עשה עצמו כשומע את הטענות בעיון רב, והניח ידיו על ראשו כמי שמתעמק לחשוב בשאלה שהונחה לפניו.
רק לאחר כמה דקות של 'מחשבה', פנה הרבי אל הבעל ואמר:
מדוע הינך סבור שאשתך טועה בנוסח שלה; אני דווקא חושב שהמסורת שהביאה מבית אמה היא צודקת ונכונה, ואסביר לך את כוונתה במה שהיא אומרת 'רע יברך את הנערים'
הרי מן הסתם גם אתה יודע ששני מלאכים מלווים תמיד כל יהודי בדרכו, אחד מלאך טוב והשני מלאך רע. במיוחד בליל שבת קודש, שבו מלווים אותו המלאכים עד הבית וכידוע
כאשר אמא של אשתך אמרה 'המלאך הגואל אותי מכל' היא ייחדה את מחשבותיה אל המלאך הטוב, והתפללה שמלאך זה יגאל אותה מכל צרותיה; ואחר־כך הוסיפה ואמרה רע יברך את הנערים', שגם המלאך הרע יצטרף לברכה זו, ויענה אמן על כרחו…
הבעל שמע את הדברים והחל להבין מה קורה כאן. פתאום הוא תפס שאשתו צודקת בדבריה…
'הוראת שעה'
לאחר שהבעל נרגע, פנה הרבי אל האשה ואמר לה: חושבני שאמא שלך אמרה את הנוסח הזה רק כ'הוראת שעה'. בגלל מגיפה קשה שהיתה בזמנה שפגעה באנשים רבים, ולכן היא 'פעלה' שגם 'המלאך הרע' יברך את הנערים.
אבל עכשיו שהמגיפה חלפה ועברה מן העולם, ולא נשקפת לנו סכנה מיוחדת אפשר לחזור אל הנוסח הרגיל ולומר 'המלאך הגואל אותי מכל רע – יברך את הנערים'..
ולמרבה הפלא גם האשה הבינה את דברי הרבי, והדברים שנאמרו בנועם ובחן. השיבו את השלום אל הבית ההוא.
הוא שאמרנו: המתעסקים בענייני שלום הבית צריכים להתאזר בסבלנות אין קץ כדי לשמוע את טענותיהם של המתדיינים, למרות שלפעמים אין בטענות אלו ולא־כלום. ולפעמים הם צריכים אף להשפיל את עצמם, ולעסוק ב'פשטים' שכאלה שְׁזָר שישמע אותם מן הצד יְמַלֵא פיו בצחוק…
כיצד הרגיע אביה של הרבנית קרליץ את אחותה שסיפרה שאחת החברות מציקה לה…
המריבה שתוארה בקטע הקודם נראית כקטטה בין ילדים קטנים… אז בואו נשמע סיפור שהתרחש באמת אצל ילדים…
סיפר לנו הרב יעקב־ישראל פוזן, שהרבנית קרליץ ע״ה (אשתו של מרן הגר"נ) סיפרה לו שבתקופת ילדותה, באה אחת מאחיותיה הביתה, ובכתה בפני אביה, הגאון רבי צבי קופשיץ זצ"ל, ש'חברה הציקה לי בכיתה'…
אחותי בכתה מאוד, סיפרה הרבנית קרליץ. עכשיו צריך לשמוע כיצד האבא החכם הרגיע אותה:
מדוע תבכי ילדתי? הרי אם מישהי עשתה לך דבר רע, את תמיד יכולה לסלוח לה, ולפתור את כל הבעיות… אם היית מספרת לי הפוך, שאת עשית משהו רע לאחת מחברותייך – אז הייתי אומר שיש לך בעיה… אבל במקרה שלך, מה הבעיה, תסלחי לחברה ההיא, וגמרנו' – – –
דבריו של אבא זצ"ל, סיפרה הרבנית, כל-כך הרגיעו את אחותי, שאפשר היה לראות את השמחה על פניה. במשפט אחד, תכליתי, חינוכי ומוסרי מאין כמוהו, הצליח אבא לשמחה! להפוך לה את היגון לשמחה!
(מתוך הספר 'שמחה בבית' בעריכת הרב משה מיכאל צורן)