- יד ביד עם הבורא
לצד סיפורי הזוועה הנוראים מאירועי שמחת תורה האחרון, יש גם סיפורים רבים של נסים גלויים. אם אפשר להשוות זאת לימי השואה המחרידים, גם אז העידו הניצולים שהם ראו בחוש את יד ד' מלווה אותם על כל צעד ושעל. מי שהצליח לשרוד את הגטאות, את מחנות המוות, את ימי החושך והצלמוות, ראה את ד' אלוקיו עמו. אין לנו מושג בחשבונות שמים על מה ולמה פקדו אותנו הצרות הנוראות והקשות הללו, אבל המתבונן במבט יהודי יכול היה לראות כי כמו שמסע ההרג הברוטאלי היה בלתי נתפס בשכל האנושי, כך גם סיפורי ההצלה הרבים, מי שרק רצה להתבונן ראה את ההשגחה העליונה השומרת אותו מכל רע. לא היתה כל מקריות הן באסונות והן בהצלות. בתפילת "ונתנה תוקף" אמרנו "מי לחיים ומי למוות", וכפי שנגזר ממרום כך היה. אלו נטבחו באכזריות ואלו ניצלו בנסי־נסים. לעיתים זה לצד זה, על האחד נגזרו חיים ועל זה שלידו נגזר אחרת.
הנה סיפור אחד מני רבים: סיפרה צעירה שהיתה בדרום, באחד האזורים בהם השתוללו המחבלים. על פי סיפורה היא לא נשמעת שייכת לציבור שומרי המצוות, לפחות עד לאותו אירוע. הצעירה שסיפרה את סיפורה המדהים, היתה באזור יחד עם עוד מספר אנשים, וכאשר החלו הטילים והיריות מכל עבר, היא החלה להימלט ברכב מאזור הסכנה. בדרך הם נתקלו במטר יריות והבינו שהשהות ברכב מסוכנת, ולכן יצאו מהרכב וברחו רגלית. לפניהם הם ראו אמבולנס שהיה בשטח ובתוכו כמה וכמה אנשים, היא הגיעה לאמבולנס יחד עם החברים שרצו עמה וניסתה להיכנס לתוכו בתקווה שדרכו ניתן יהיה להיחלץ מהשטח, אלא שמרחוק היא הבחינה במישהו בלתי מוכר שקורא לה להמשיך להימלט לעבר השדות הסמוכים. משום מה, בניגוד לאחרים שנכנסו לאמבולנס, היא החליטה להמשיך ולברוח לעבר השדות, וכאשר כבר היתה במרחק מה מהאמבולנס ראתה כיצד הוא נפגע מטיל שירו הרוצחים ועולה באש על יושביו הי"ד.
- נס ההצלה המופלא
זה היה תחילתו של סיפור ההצלה המופלא שלה. יחד עם אותו איש בלתי מוכר, היא ברחה לתוך השדה הפתוח, וכאשר שמעו את היריות מקרוב הם החליטו להסתתר בבור עמוק שנפער שם בשדה. במשך כשעתיים הם שהו בבור, עד שנתגלו על ידי רוצחי החמאס שחיפשו בורחים כדי לסיים את המלאכה. היא והשותף שלה לבריחה, 'נשלפו' מתוך הבור והובלו על ידי שבעה רוצחים בדרך לעזה. היא מתארת כיצד שמרה על קור רוח בלתי מובן, אולי מתוך הבנה כי סופה נחרץ, בעוד האיש שהציל אותה נשבר ולא עמד בלחץ הנורא. הרוצחים הללו שהתענגו על גילויי 'החולשה' של החטוף שבידיהם, הוציאו אותו להורג ואילו אותה 'כיבדו' בשל השלווה שהפגינה, עד כדי כך שאחד הרוצחים, הבכיר שביניהם, לקח אותה תחת חסותו ומנע מהאחרים לפגוע בה. היא מספרת כיצד היא חשה לכל אורך הדרך, שאין היא לבדה. הקב"ה מלווה אותה בכל צעד ושעל, ושומר עליה מפגיעתם הרעה של הרוצחים. אין לה כל הסבר אחר מדוע אותו חמאסני'ק שמר עליה כל הדרך ומנע מהאחרים מלפגוע בה, ובשלב כלשהו הוא סימן לה לברוח. היא חשבה בתחילה שהמטרה היא לפגוע בה. אבל כיוון שלא היתה לה ברירה אחרת, היא החלה לרוץ וכאשר הסתכלה לאחור ראתה כי כנופיית הרוצחים עזבה את המקום.
הסיפור הזה שהסתיים בנס הצלה גלוי, אין לו כל הסבר הגיוני. גם המספרת הבינה שהוא מנוגד לכל מה שראתה מסביב. אותם רוצחים מתועבים שחיסלו כמעט כל מי שראו בדרכם בהנאה בלתי מוסתרת, נתנו לה את נפשה לשלל. וזהו סיפור אחד מני רבים. דומה כי כאשר יאספו את כל סיפורי ההצלה, הם ימלאו כרכים שלמים ומפעימים. כך זה סיפורי הניצולים, כך הוא סיפורם של אנשי הצלה וביטחון, שהגיעו לאזורי הטבח וראו עין בעין כיצד שומרים עליהם ממרום. בתחילת המלחמה התפרסם סיפורה של אותה אשה, רחל אדרי מאופקים, שהמחבלים שהו בביתה שעות ארוכות בהן היא האכילה אותם, טיפלה בהם, ובסופו של דבר הם חוסלו כאשר היא ובעלה יצאו ללא פגע. אין לזה כל הסבר טבעי, אלא רק האמונה התמימה ששמענו מרבותינו ולפיה – לכל כדור יש כתובת'. אין מקריות לא באסון ולא בהצלה. אם נגזר על מישהו למות, אז הוא הגיע 'במקרה' באותה שבת להתארח באחד מקיבוצי העוטף, ושם מצא את מותו. ואם נגזר על מישהו המתגורר באחד מאותם יישובים לחיות, אז 'במקרה' בדיוק באותה שבת, הוא נסע להתארח במקום אחר, רחוק מאזור הטבח.
- נחש כרוך על צווארו
האם זה מספיק כדי שאותם יהודים יבינו כי חייהם ניתנו להם לשלל על ידי בורא עולם, כדי שיעשו משהו עם החיים שלהם? יש אכן מי שהאירועים המטלטלים טלטלו את חייו, אבל יש מי שכעבור זמן שבים לסדר היום. לא די בנסים גלויים, גדולים ככל שיהיו, כדי שהאדם יבין כי הוא זכה לקבל אות ממרומים, כדי לשנות את סדרי חייו. אין לנו כמובן כל מושג מדוע האחד זכה לכך והאחר לא, אולי יש כאן "זכות אבות', אולי איזה מעשה טוב ומיוחד, אבל ברור לנו כי מי שזכה לראות את יד ד', התביעה עליו היא כפולה ומכופלת, אלא שצריך להתבונן, לנצל את ההארה הזאת, לפני שהכל ישקע אל תהום הנשייה והאדם יעבור לסדר היום.
סיפר אחד מחכמי ישראל בדורנו, סיפור ששמע מנהג מונית כמסיח לפי תומו. סיפר לו אותו נהג שפעם נזדמן לו באחד מטיוליו במרחבי הארץ שישן שינת הלילה יחד עם חבריו בשדה פתוח. לפנות הבוקר הגיח נחש גדול ומסוכן לאותה השדה ולפת את אחד החברים סביבות גופו מכף רגל ועד ראש. החבר התעורר משנתו בבהלה עצומה ופתח בשאגות אדירות לגודל הפחד, עד שכל בני הקבוצה התעוררו משנתם. ראש הקבוצה שהיה מצויד באקדח החליט שאין ברירה והדרך היחידה להציל את כל בני הקבוצה מסכנת נפשות אמיתית ואולי גם להציל את זה שהנחש היה כרוך עליו, היא לירות יריה אחת בראשו של הנחש ולהורגו, על אף שהדבר מסכן את החבר הנ"ל, שהרי אם יחטיא את המטרה בסנטימטר אחד יהרוג ח"ו את החבר הנ"ל
- 'הנחש לא היה עלי'
אחד מתוך כל אותה חבורה היה שומר תורה ומצוות. והוא מיהר ברגע האחרון לעצור את ראש החבורה וביקש ממנו שימתין עוד כמה רגעים, ובעצמו התקרב בסמוך לחבר ששכב מסובב בנחש המפחיד ואמר לו: אמור אחרי מילה במילה – 'שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד'. וראה זה פלא, אך סיים החבר לומר 'אחד', מיד סיבב הנחש עצמו מטה מטה, ירד מגופו של האיש, נס ונמלט משם, וליהודים הייתה אורה
שאל אותו תלמיד חכם את נהג המונית: "ומה עשה חברך לאחר נס גלוי כזה?" אמר לו הנהג: "הוא חזר בתשובה, כיום הינו מחשובי התלמידים בישיבה גבוהה לבעלי תשובה – ישיבת 'אור החיים'", שאלו הרב: "ומה אתך? כיצד לא שינית את אורחות חייך אחרי שגם אתה יחד עם כל הקבוצה ראיתם את יד די בעליל?" אמר לו הנהג: "כבוד הרב, הרי הנחש לא היה עלי"
משסיפר אותו תלמיד חכם את דבר המעשה למגיד המפורסם הגאון הצדיק רבי שלום שבדרון זצ"ל, 'קנה' ר"ש את המעשה, והרבה לעורר את שומעיו עם הסיפור הזה והלקח הנלמד ממנו, כי אף אם יראה האדם גילויים נפלאים, שהם נעשים כדי לעורר את הנפש הישנה בהבלי הטבע, למען יכירו וידעו כל באי עולם כי יש מנהיג לבירה, וישנו אורחות חייהם לשוב אל ד' ולהתקרב אליו – מ"מ הלב טיפש ואטום מוצא לעצמו תירוצים שונים – הרי הנחש לא היה עלי, ומה אני קשור לכל זה' בטרם נלעג לאותו נהג מונית – היה אומר רבי שלום – נתבונן אם איננו דומים אליו בעניינים הנוגעים לנו.
(הרב יצחק רוט יתד נאמן כ"ה בכסלו תשפ"ד)