מיוחד היה הגאון רבי אברהם יעקב זלזניק זצ"ל בציפייתו לישועה. לאחר פטירתו סיפר אחד מתלמידיו בישיבת 'עץ חיים', שפעם ביקש ממנו לערוך התרת נדרים על קבלה שקיבל על עצמו כיון שרואה שאינו יכול לעמוד בה. וכפי הדין שרק אחד מהשלושה צריך שידע את הנדר – גילה רק לו את הנדר משום שסמך עליו שלא יספר את נדרו לאיש. הנדר היה, שקיבל על עצמו בזמן תפלת נעילה שמעתה לא יסיח דעתו מצפיה לישועה. וכעת לאחר כמה חודשים רואה הוא שזה מפריע לו בשקיעותו בלימוד, לכן מבקש הוא להתיר את נדרו. אותו תלמיד התיר לעצמו לספר זאת לאחר פטירתו.
רבנו היה בקי בכל עניני מקדש וקדשיו, לא הניח דבר מכל עניני המקדש שלא בירר כשמלה כדרכו בבירור כל השיטות. לרבי מרדכי בנדיקט זצ"ל, אחי מחותנו, היה ידיד ערבי שהיתה לו אחוזה בעיר העתיקה בירושלים סמוך ונראה למקום המקדש. אחרי המלחמה הציע לו אותו ערבי שיבוא לביתו ויוכל להתבונן במקום המקדש וחורבנו. ר' מרדכי ביקש מרבנו להתלוות אליו, באומרו שאם כבר יש לו אפשרות להתבונן במקום קדוש זה, כדאי להביא איתו ת"ח המבין בענינים אלו.
רבנו בראותו את מקום החורבן, הצביע על מקום אחרי מקום בהר הבית והיה נדמה שהוא בקי ורגיל בכל ההר כאילו טייל במקום כבר מימים ימימה, בהכירו כל אבן, תל וגבעה. ר' מרדכי הפטיר ואמר: "אמנם שם על הר הבית הוא לא טייל בגופו, אך דרך המשניות וכל דברי התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים, טייל בעמל ויגיעה עד שבקי הוא בכל אבן בהר הבית".
(ישורון כו)