הרב ישראל ליוש
וְצִוָּה הַכֹּהֵן וְלָקַח… וְעֵץ אֶרֶז וּשְׁנִי תוֹלַעַת וְאֵזֹב (יד ד)
ברש"י ביאר שתקנת המצורע היא באזוב ושני תולעת, לפי שהנגעים באין עליו על גסות הרוח, לפיכך צריך להשפיל עצמו כתולעת וכאזוב.
והקשה מרן שר התורה הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי זצוק"ל בספרו 'טעמא דקרא', מדוע הוצרך הכתוב לתת ב' דוגמאות להשפלתו של המצורע, אזוב ושני תולעת, מדוע לא הסתפק בקטן שבהם, שני תולעת?
ועוד הקשה שהיה לו להקדים אזוב לשני תולעת, שהרי האזוב גדול מהתולעת, כדאי' בגמ' שגודלו טפח?
וביאר הגרח"ק זי"ע עפ"י דברי הרמב"ם (פ"א וב' מהל' דעות) שהדרך לבחור בדרך הישרה היא ע"י הדבקות במדה הבינונית, ואם רוצה לתקן איזה מדה, עליו להרחיק עצמו ממנה בתכלית עד הקצה השני, ואחר שנהג כך זמן רב, יחזור לדרך טובה, היא המידה הבינונית. וכך הוא לשון הרמב"ם: "וְאִם הָיָה גְּבַהּ לֵב יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּבִזָּיוֹן הַרְבֵּה וְיֵשֵׁב לְמַטָּה מִן הַכּל וְיִלְבַּשׁ בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת הַמְבַזּוֹת אֶת לוֹבְשֵׁיהֶם וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ עַד שֶׁיַּעֲקֹר גֹּבַהּ הַלֵּב מִמֶּנּוּ וְיַחֲזֹר לַדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה".
אם כן, מבאר רבי חיים, נבין מדוע נקט הפסוק עץ ארז ואח"כ תולעת שני, כדי ללמדנו זו הדרך, שאם נתגאה כעץ ארז, קודם עליו להשפיל עצמו בתכלית עד הקצה השני כתולעת שני שהיא קטנה ביותר, ואח"כ יחזור לדרך האמצע שהוא כאזוב.
ועפי"ז נבין שלכן הביאו ב' דוגמאות להשפלתו, כי תולעת שני מורה על הדרך הקיצונה שצריכה להיות בתחילת התיקון, ואזוב מורה על הדרך האמצעית שהיא הדרך הישרה שיחזיק בה בסוף התיקון.
בסוף דבריו מעיר רבי חיים שיש ליתן טעם אחר להא דבפרשת חוקת גבי פרה אדומה כתובים המינים הללו כפי סדר גודלם: "עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת"
ונראה שביאור קושייתו שהרי ברש"י מבואר שם שג' מינים הללו הם כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל, וארז הוא הגבוה מכל האילנות, ואזוב נמוך מכולם, סימן שהגבוה שנתגאה וחטא, ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו, ואם כן, גם שם לכאו' היה צריך הכתוב להדגיש את המדה הקיצונה, היינו התולעת שני קודם.
עלה בדעתי ליישב, שהרי לדברי רבי חיים האזוב רומז לדרך האמצעית והיא הרצויה וצריכה להיות הדרך הקבועה, ואילו השני תולעת רומזת לדרך הקיצונה, הזמנית, הנצרכת רק לתחילת התיקון, כדי להיפרד מהמידה הרעה. אם כן, יש לומר שגבי מצורע עסקינן במי שחטא היום ולכן לקה בצרעת, ועליו לתקן עכשיו את מעשיו, לכן הקדים את השני תולעת לפני האזוב, כי רצה לומר שכך הוא דרכו של תיקון, בתחילה יקצין כשני תולעת ולבסוף יגיע לדרך האמצע כאזוב, אבל גבי פרה אדומה הרי עסקינן במי שחטאו בחטא העגל וכבר מתו, ואין להם מה לתקן, אלא זהו לימוד מוסר השכל לכל ישראל, לכן לא רמזו לדרכי התיקון אלא לדרך הרצויה, היא הדרך האמצעית שהאזוב רומז לה.
***
עוד לא תמו שלושים ימי האבל על הסתלקותו לגנזי מרומים של בעל השמועה מרן שר התורה זצוק"ל, ומיד יום אנו מתוודעים לסיפורים נוראי הוד על שקיעותו העצומה בלימוד התורה הקדושה, והתנתקותו המוחלטת מכל ענייני עולם הזה.
נראה כאילו הוא נשאר בדרך הקיצונה, כאשר עמל ותיקן המידה של ביטול תורה. אין זאת אלא כי בזאת מצא את משוש ליבו, ועמל התורה היה כל חייו, ואכן הוא זכה לסייעתא דשמיא מופלאת כבר מנערותו…
הגאון רבי צבי רוטברג שליט"א ראש ישיבת בית מאיר זכה ללמוד עמו חברותא רבות בשנים, והוא סיפר שפעם סיפר לו מרן שה"ת זי"ע מעשה נורא על בחור אחד, ולפי כל הסימנים, ברור הוא שמדובר ברבי חיים עצמו…
הבחור המדובר רצה מאוד להתעורר מידי בוקר בשעה מסוימת, אלא שלא היה לו די כסף לקנות שעון מעורר, בצר לו התפלל למעורר ישנים ומקיץ נרדמים שיעיר אותו בשעה הרצויה, ואכן נתקבלה תפילתו ובמשך כמה חדשים היה בא אליו זבוב ומזמזם ליד אזנו בדיוק באותה שעה שרצה להתעורר…
בוקר אחד בא הזבוב כדרכו, אלא שהבחור החליט להישאר עוד קצת על מיטתו, ומאז הזבוב הפסיק להופיע…
רבי חיים עצמו אמר פעם שמרגיש שזכה לסייעתא דשמיא מעל הטבע בזכות הקביעות שלו, וידוע שהיה לומד בכל יום מספר מסוים של דפי גמרא, בבלי וירושלמי ושאר מדרשים וספרים, והיה קורא לקביעויות שלו 'חובות'.
מחותנו מרן ראש הישיבה בעל ה'אילת השחר' זי"ע הלך פעם עם נכדו ברחוב וראו אחד הולך עם עגלה ומוכר אבטיחים ומכריז בקול גדול: "אבטיח.. אבטיח…"
"כמה פעמים הוא כבר צועק כך…." שאל רבי אהרן ליב את נכדו, והנכד נקט במספר עצום, "כנראה שהוא צעק כן הרבה יותר…." – אמר לו רבי אהרן ליב – "ואתה יודע מדוע לא נמאס לו…? כי הוא צועק שהוא רוצה כסף…. להבדיל" – המשיך רבי אהרן ליב – "רבי חיים קניבסקי חוזר על לימודו עוד ועוד ולא נמאס לו… כי הוא צועק שהוא רוצה תורה…"
***
סיפרו רבות על שקיעותו העצומה, עד כדי כך שלא הכיר את הרחובות הסמוכים ממש לביתו, והאמת שלא זו בלבד אלא שאפילו את כתובתו לא ידע כלל…
סיפר הגאון רבי יהודה אריה דינר שליט"א שפעם שאל אותו לגבי ספירת העומר, שהרי אסור לומר לפני הברכה כמה סופרים היום, אם ביום כ"ג בעומר יאמר אדם 'היום סופרים כמו מספר הבית של מרן רבי חיים קניבסקי…' אם גם נחשב שאמר המספר ושוב יספור בלא ברכה?
ורבי חיים ענה לו: "מי יודע בכלל היכן אני גר…?" , "כולם הרי יודעים היכן הרב גר…" השיב לו רבי יהודה אריה, "אני אינני יודע באיזה מספר בית אני גר…" אמר לו רבי חיים.
וכך היה כאשר בבחרותו בא ללשכת הגיוס להגיש דחיה, ושאלו אותו לכתבתו ואמר שאינו יודע היכן גר, והם חשבוהו לאינו שפוי כלל…
סיפר לי נאמן ביתו הרה"ג ר' אברהם סרוסי שליט"א שפעם אחרת בא ללשכת הגיוס והתיישב ללמוד שם על הספסל בשקיעות עצומה, וכשקם משקיעותו מצא עצמו אחר שעת סגירת הלשכה וכל הדלתות היו נעולות והיה צריך לטפס על הגדרות כדי לצאת משם…
עוד סיפר לי ר' אברהם שלפני כמה שנים אחר שלקה באירוע קל, שינו כמה דברים בביתו, וגם התקינו מזגן בחדרו, ממש מול מיטתו. כמה חודשים אחרי שכבר היה שם מזגן, שאל אותו ר' אברהם אם רוצה שיפעיל עבורו את המזגן, רבי חיים שאל אותו: "ממתי יש כאן מזגן בחדר…?", ור' אברהם ענה לו שכבר כמה חודשים יש כאן מזגן, הפטיר רבי חיים בחדווה: "לא ידעתי… אנשים עושים כאן מה שרוצים בבית…"