אהבת התורה ושמחתה של מו"ר הגה"ק רבי בנימין הכהן רבינוביץ זצוק"ל, אדמו"ר ממשכנות הרועים, ודיין בית דין צדק דפעיה"ק ת"ו, מפורסמת היתה לשם דבר. הוא היה זקן ויושב בישיבה כל ימי חייו, ולפעמים אף בשעות רבות רצופות ללא שום הפסק, שש ושמח באהבתה של תורה בכל לב ונפש, כי היא משוש חייו.
בהזדמנות אחת בימי זקנותו נשאל, כיצד זכה לאהבה ושמחה עצומה כזו לתורה הקדושה?
סיפר רבי בנימין, שאת זאת קיבל וינק בינקותו בבית הוריו, שכידוע שלטה אז העניות ברוב בתי ישראל, ובקושי החזיקו את עצמם בפת במלח ומים במשורה. אך עם כל העניות הגדולה החזיקו בביתם קופסת נחושת סגורה ומסוגרת עם פתח צר בצידה, שלתוכה היו משלשלים מדי פעם קופיקה אחת או שניים כפי יכולתם.
ומדי שנה בהגיע 'חג הפורים', היו פותחים את הקופה, וסופרים את הקופיקות והפרוטות שהצטברו בתוכה במשך השנה, ובאותו סכום היו רוכשים מתנה לרב הגדול המרא דאתרא, כמנהג הימים ההם, להגיש תשורת כבוד לרב העיר ביום הפורים.
שנה אחת כשפתחו את הקופסא בערב פורים מצאו בתוכה סכום נאה המספיק כדי קניית כרך גמרא אחד גדול של "מסכת בבא בתרא" חדשה ומחודשת. שנחשב בימים ההם באותם אזורים כספר יקר המציאות! כי לרוב האנשים לא היה ש"ס שלם מצוי בביתם, ורוב הגמרות היו קרועים ובלויים מרוב שימוש שהיו משאילים משאילים את הגמרות מזה לזה.
וסיפר רבי בנימין שבאותה שנה היתה שמחת הפורים גדולה ועצומה בביתם, על הזכייה הגדולה שנפלה בחלקם לרכוש גמרא בבא בתרא לרב המרא דאתרא! וניגשו כולם יחדיו בשמחה ובצהלה גדולה להגיש את המשלוח מנות לבית הרב, שכמובן שמח מאוד לקראתם.
אותה שמחה גדולה, העיד רבי בנימין, היא שחקקה בעצמותי את אהבת התורה ותשוקתה הגדולה! כאשר ידעתי גם ידעתי כמה קשה היו ההורים שלי עובדים כל השנה בשביל לצרף פרוטה אל פרוטה, ומתוך לחם פיהם ופי ילדיהם חסכו בשביל אותה גמרא! והיו שמחים על כך בשמחה עצומה, כמוצא שלל רב! – זה המראה החדיר בתוככי לבבי שמחה ואהבת תורה עד מאוד!
כן נזכה כולנו, לאהבת תורה ושמחתה תמיד, שמחת פורים ושמחת עולם! ליהודים ליהודים היתה אורה –זו תורה!
(טיב הקהילה – פרשת תרומה)