"והיה הטוב ההוא אשר ייטיב ד' עמנו" (י, לב)
הברכה המובטחת לנו אם נשמע אל מצוות ה', אינה רק בעולם הבא. הברכה היא כבר בעולם הזה. מי שרוצה שיהיה לו עולם הזה טוב, צריך להתנהג לפי חוקי התורה, וכך יהיה לו הכל.
הסיבה לכך היא, משום שהיצרן שיצר אותנו יודע בדיוק מה טוב עבורנו הוא נתן לנו יצר הרע שיזכה אותנו, כדי שבעולם הבא לא נתבייש בכל הטוב שהוא יתן לנו, ובמקביל נתן לנו מצוות שהן ההדרכה המדויקת ביותר עבורנו. הן נועדו לטוב לנו כל הימים, לחיותנו כהיום הזה.
הרי צריך להיות עיוור מחלט כדי לא לראות את הפער העצום בין מצבם של אלו ההולכים לפי התורה, ושל האחרים. אנשים שאינם חיים בדרך התורה לא טוב להם.
כל מי שעוקב מעט אחר קורות העולם, רואה את הדבר בצורה ברורה ומבחין כיצד חייהם של הגויים אינם חיים.
התורה הקדושה מזהירה אותנו, שלא ללכת אחרי הגויים שמעבירים את בניהם למולך ושורפים אותם לשם עבודה זרה. לשון הכתוב הוא: "גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלוהיהם" (דברים יב, לא), ופירש רש"י "גם – לרבות את אבותיהם ואמותיהם", כלומר, הגויים מוכנים לשרוף גם את הוריהם לשם עבודה זרה.
את הנטייה הזו ראה רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל בגרמניה לפני למעלה ממאה שנה. כשהבחין בגרמני מנשק את כלבו, תגובתו היתה: "זובחי אדם עגלים ישקון" (הושע יג, ב) – במקום הזה עוד ירצחו אנשים. הוא אמר זאת שנים לפני השואה, כשהגרמנים עדיין הציגו את עצמם נחמדים ואדיבים ביותר. משום שמי שמסוגל לנשק בעלי חיים, עתיד לזבוח בני אדם, שהרי כל מבטו על הבריאה מעוות.
הנה כי כן, חייהם של הגויים ושל אנשים שאינם שומרי תורה אינם חיים!
דיברתי לפני קבוצה של כשלושים ילדים – חלקם עדיין חילונים וחלקם מתחזקים – שהגיעו להתארח בישיבת "ברכי יוסף". אמרתי להם: תארו לעצמכם אדם שחי בבקתה עלובה. אין לו אמבטיה, הברזים בקושי עובדים. הכל רקוב, ומלא בריח עובש. המיטות והמזרנים מלאים בפישפשים, וכל המגורים שם הם סיוט אחד גדול. והנה הזדמנה לו הזדמנות פז – לעבור עם אשתו וילדיו לוילה מצוחצחת ונקיה. הכל בה מאורגן, יעיל ויפה, האם יעלה על הדעת שהוא יוותר על כך? הרי לכל ברור שאם לא יעבור הוא אינו שפוי בדעתו!
חיים ללא תורה הם כמו בקתה עלובה ורקובה – אמרתי לילדים – לכו תראו מה קרה לילדים שנכנסו לישיבות והתחילו ללמוד תורה ברצינות. כעבור שנים אחדות הם זכו להתחתן ולקבל אשה יראה וטהורה, הם מוקפים באנשים חמים שאוהבים אותם ונותנים להם כתף. האם אפשר להשוות את חייהם לחייו של בחור חילוני עלוב ומסכן, שחי בעולם של תחרות ורוע, ואינו יכול לבטוח אפילו באנשים הקרובים לו ביותר?!…
זכורני שפעם אמרו לי תלמידות במדרשה: כבוד הרב, דע לך, שגם אם יתנו לנו היום עשרת אלפים דולר, אין שום סיכוי שנחזור לרחוב! קיבלנו חיים במתנה.
נכון שאנחנו חיים על פי הוראות התורה ולא עושים כל מה שעולה בדעתנו, אך זה מה שהופך את החיים שלנו לאיכותיים וטובים. המצוות הן 'הוראות היצרן' שקיבלנו, וכמו שכל מי שקונה מכונית, מברר מיד מה הוראות ההפעלה שלה, כדי שלא תתקלקל – כך אנחנו מחפשים לדעת מה עלינו לעשות כדי להפעיל את עצמנו באופן הנכון ביותר.
להשליט את השכל על הרגש
הקושי המרכזי העומד בפני החזרה בתשובה הן התאוות. אדם הופך להיות עבד לתאוותיו וקשה לו להשליט את השכל על הרגש ולהשתחרר מהרגליו, רגשותיו ותאוותיו. אנשים הפכו להיות סינטטיים. מלאים ברוגז, בכעס, בקנאה, ברדיפה אחר מותרות, ולא מסוגלים להשתחרר מכל זה. רק התורה הקדושה מעדנת ומרוממת את האדם ומלמדת אותו להיות עבד ה' ולא עבד לתאוותיו. חיים מאושרים, של ברכה, מובטחים רק למי שחי חיי תורה, וכפי שאומר הכתוב: "את הברכה אשר תשמעו אל מצוות ה' אלוקיכם”.
הבה ונבחן את הדוגמא הבאה: מישהו פגע בך. מה הוא רצה? שתפגע! אם אכן נפגעת – מילאת את רצונו! קוראים לזה: "שיחקת לידיים שלו". ככל שתפגע יותר ותתלהם יותר, הוא יחוש רגשות הצלחה וימשיך לפגוע בך ביותר חשק והתלהבות. לא כן אם תשליט את השכל על הרגש ולא תגיב, והוא ינסה שוב, ושוב לא תגיב – בדרך הזאת אתה נותן לו הרגשה שדבריו לא מעניינים אותך כלל, וזה יגרום לו לחדול באופן מחלט מכל מה שדיבר, או עשה, לך. הלא כן?
מדוע, אם כן, רוב העולם נפגעים ומגיבים ומתלהמים? – כי הם שומעים בקול הרגש, והוא אומר להיפגע!
התורה מחנכת את האדם להשליט את השכל על הרגש, וכבר אמרו חז"ל על הצדיקים שהם מושלים ביצרם, והרשעים יצרם מושל בהם. כאשר רק האינסטינקטים פועלים – מותר האדם מן הבהמה אין. ייחודיותו של אדם היא רק כאשר הוא יודע להשליט את שכלו על רגשותיו, ולא לפעול בצורה כפייתית, מתוך האינסטינקטים הטבועים בו.
השלטת השכל על הרגש תיתכן רק אצל מי שנותנים לו הגבלות, סייגים אסורים, כפי שנותנת התורה, והוא שומר עליהם. על ידי כך הוא מתחנך לרסן את עצמו ולהשתנות בניגוד לבהמה שאינה יכולה להשתנות. השליטה הזאת על הרגשות והתאוות והיכולת להשתנות ולהתרומם היא המעניקה חיים טובים ומאושרים גם בעולם הזה. וזוהי הברכה שהתורה מבטיחה בתחילת הפרשה למי ששומע ומקיים תורה ומצוות.
זאת ועוד, מי שחי על פי התורה, חיים של אמונה, יודע עמוק בתוך ליבו כי אם מישהו פגע בו, ואפילו הכפיש את שמו ברבים – הוא אינו הכתובת להשיב לו מנה אפיים! הוא רק שליח ה', שעשה את שליחותו. הקב״ה רצה לנקות את עוונותיו ושלח לו ביזיונות כדי שיבלום את פיו ובכך ינקה ויזכך את עצמו. ואדרבה! לא זו בלבד שאינו מגיב במתקפת נגד, אלא גומל חסדים עם הפוגע, ועם בני ביתו, ואף אם הלה ממשיך מצידו לפגוע – הוא ממשיך מצידו לגמול איתו חסדים, ולחיות איתו בשלום. כשהתורה ציותה אותנו "ואהבת לרעך כמוך" היא לא ציותה זאת כדי שנהיה מסכנים. היא נתנה לנו דרך חיים, שאם נלך בדרך הזאת נזכה לחיים טובים ומאושרים. וכבר אמר שלמה המלך ע"ה (משלי כה, כא – כב): "אם רעב שונאך האכילהו לחם… כי גחלים אתה חותה על ראשו". הטיפול ברעבים הוא לתת להם לאכול! מחר, או מחרתיים, הוא כבר בידך… איזו דרך חיים נפלאה היא זו: הגחלים שאתה חותה על ראשו אינן שורפות לו את הראש, אלא מבשלות אותו כדי שיהפוך להיות ראש אחר…
סיפר לי חבר דבר מעניין: הרבה פעמים אמרו לו שהוא שוקל מדי הרבה ועליו לעשות דיאטה, אולם הוא אף פעם לא התייחס ברצינות לדברים. כשהיה רעב – היה אוכל מכל מה שהזדמן, בלי לעשות חשבון. פעם הוא הלך לרופא שבדק אותו והודיע לו בפנים חמורות: "דע לך שעברת שני התקפי לב קלים שכלל לא ידעת מהם". והוא הוסיף ואמר: "אם רצונך להמשיך לחיות – עליך לעשות דיאטה!". הדברים הללו של הרופא פעלו עליו בצורה נפלאה! מאז האזהרה שלו הוא עובר ליד הדברים הכי טעימים שאהב – והם אפילו לא מגרים אותו… ולמה? כי קיבל החלטה! אחרי שנודע לו שעבר שני התקפי לב, וכי נשקפת לו סכנת חיים אם לא יעשה דיאטה – ההחלטה היתה נחושה ורצינית!
למדתי מכאן שאדם יכול להשתנות! שאדם יכול להשליט את השכל על הרגש!
אדם שהתרגל כל חייו לעשות את כל מה שבא לו – הוא מסכן גדול. הוא עבד לתאוותיו, אבל מי שהוא עבד השם, שומע בקולו, ומדקדק לשמור את כל מצוות התורה – מתרגל לשלוט על עצמו, והוא בן חורין שאינו נשלט בידי תאוותיו אלא שולט עליהן. וכבר אמרו (אבות ו, ב): "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה".
(לקט מתוך הספר אריה שאג- דברים)