שאלה: רבי דוד שוורץ ערך שמחת בר מצוה לבנו למחרת הפסח, והכין לצורך זה כמות גדולה של חבילות עוגיות ומכר לגוי במכירה גמורה באופן שהחמץ היה ברשות של הגוי בפסח ולאחר הפסח קנה ממנו לצרוך השמחה, והנה אחד המלצרים הגיע ובידו היה חבילת עוגיות שלו, ונתערב החבילה שלו בין החבילות של רבי דוד, מיד נחרד רבי דוד ושאל אותו אם מכר את חמצו הלה לא הבין למה למכור לגויים, והסביר שהוא בפסח שם את החמץ בארון גבוה ומכסה אותו במפה שחורה בכדי לא לעבור על בל יראה, וכך אינו רואה את החמץ בימי הפסח,
הבין רבי דוד שלפניו עומד גם תם וגם שאינו יודע לשאול, יוצא שחמצו של העובד נאסר בהנאה והשאלה האם כל העוגיות נאסרו או שזה בטל ברוב?
תשובה: הנה חבילה שלימה של עוגיות נחשבת דבר שבמניין, ונחלקו השו"ע ורמ"א סי' ק"י ס"א אם כל דבר שנמכר לפי מספר לא בטל, ולדעת הרמ"א לא בטל, א"כ כל העוגיות נאסרו מחשש חמץ שעבר עליו הפסח.
והנה יש מי שכתב שבחמץ שנערב אחר הפסח יש להקל אף בדבר חשובה שאינו בטל בשאר איסורים, והוא ע"פ המשנ"ב (סי' תמ"ז ס"ק ק"ה) שכתב שבשעת הדחק יש להקל כהמג"א בנתערב מין באינו מינו אף בפחות משישים, א"כ ה"ה בדבר יבש מין במינו יבטל אף דבר חשוב, ויעוי' חשב האפוד (ח"ב סי' קל"ב) אך הדבר מבואר בפמ"ג (סי' תמ"ז משב"ז סוף סק"ד) דאינו בטל, וכן מורה דברי הט"ז ומג"א סוס"י תמ"ז שכתבו להקל ביבש שנתערבב חד בתרי, משמע רק כפי דיני בטול איסורים, [אכן מבואר בפמ"ג ע"פ הש"ך יו"ד (ק"י סק"ה) שדוקא בחביות גדולות החמירו שלא יתבטלו ולא בחביות קטנות], נמצא דכל העוגיות נאסרו.
אך יש תקנה שיקח דמי החמץ שעבר עליו הפסח וישליך לאבוד כמבואר ברמ"א סי' תמ"ז סי"א דגם באופן שלא מועיל בטול יכול להשליך לאבוד דמי האיסור, ומבואר במשנ"ב שמותר אף באכילה.
[עוד העירוני לדברי הפר"ח סי' תמ"ח ס"ג וברכי יוסף תמ"ז ס"ב וחמד משה תמ"ז סכ"ב שכתבו בשם ספר בית מועד שככר חמץ שנתערב בין ככרות מצה כשהוא חשוב לא בטל ואסור אף אחר פסח, אך כל דבריהם בנתערב בפסח עצמו ועבר עליו פסח, ולא דברו כשנתערב אחר פסח שיתכן שהקילו בזה].