בעולם החופשי, נוהגים להשמיץ את בני הישיבות ולהציג אותם כמי שמשתמטים מהנשיאה בעול ומסרבים לתרום את חלקם בהגנה על גבולות על הארץ מפני שונאינו המקיפים אותנו מכל עבר. הטענה הזאת גוברת שבעתיים בעתות לחימה, ולמרבה הצער ישנם יהודים חרדים שמתחילים להרגיש מעט אי נעימות. אומנם יודעים הם שנכונה דרכינו ושאנחנו צריכים לצעוד לאורם של רבותינו שקבעו פה אחד שלימוד התורה שלנו הוא הוא הנותן לחיילינו לעשות חיל בשדה הקרב, אבל מאחר ואחרים אינם מבינים, יש מי שחשים בתחושה של אי נעימות מפניהם.
נספר סיפור, שממנו נלמד מה היתה דעתו של מרן שר התורה זצ"ל, לגבי תחושת אי נעימות בהקפדה על קלה כבחמורה.
איש עסקים נכבד, שהיה מקורב לרבי חיים קניבסקי זצ"ל, הגיע אליו בשאלה:
עיקר עיסוקו הוא בנדל"ן, וכדי לסגור עסקאות גדולות, הוא נפגש עם אנשי עסקים מכל רחבי העולם במסעדות יוקרתיות. מדובר כמובן במסעדות כשרות למהדרין, שם הוא מקבל שולחן פינתי, סועד עם איש העסקים השני וסוגר עמו עסקאות.
שאלתו היא: כאשר הוא נפגש עם אנשי עסקים שומרי מצוות, בוודאי הוא מקפיד להגיע עם חליפה וכובע ולברך ברכת המזון עם מלבוש עליון. אבל לפעמים הוא נפגש עם אנשים רחוקים מהדת במסעדות שאינן באזורים חרדיים, ושם יש קצת אי נעימות ללבוש חליפה וכובע, האם הוא יכול לוותר על כך?
נטל רבי חיים "משנה ברורה" והראה לו כי כתוב מפורש שיש ללבוש מלבוש עליון בשעת ברכת המזון. אמר לו רבי חיים: "אם זו ההלכה, אין מה להתבייש בכך". כי הרי רצון השי"ת שאדם ייכנע לפניו גם אם זה לא נוח ולא נעים כל כך. מכניעה לבורא יתברך, יכולה להגיע רק ברכה, ומי שעושה כן רק ירוויח.
היהודי הנ"ל קיבל על עצמו את דברי רבי חיים. לאחר כמה ימים היתה לו פגישה עם איש עסקים הרחוק משמירת תורה ומצוות במסעדה יוקרתית, כאשר הוא מגיע עם חליפה וכובע. במהלך הסעודה הוא הניח את החליפה והכובע בצד, וישב לדון איתו באריכות על העיסקה. היה ביניהם פער של כמה מיליוני שקלים, כאשר הלה הציע למכירה נכס נדל"ני יקר וביקש עוד חמישה מיליון שקל מעבר לסכום שהסוחר דנן היה מוכן לתת לו. במשך דקות ארוכות התנהל ביניהם וויכוח שבסופו החליט הסוחר החרדי כי שווה לו להוסיף את הסכום הזה, כי בסופו של דבר מדובר בעיסקה משתלמת. אבל קודם שהביע את נכונותו בקול, הוא רצה לברך תחילה ברכת המזון. הוא התרומם מכסאו וצעד לעבר פינת המסעדה, שם היו מונחים החליפה והכובע שלו, אותם ביקש ללבוש לפני ברכת המזון.
המוכר, שראה כיצד הסוחר החרדי מתחיל ללבוש את החליפה והכובע, היה בטוח כי הלה עומד לעזוב את המקום מבלי שהעיסקה תיסגר ולכן עצר אותו ואמר שהוא מוכן להתפשר על ההפרש, ובלבד שהעיסקה תיסגר ביניהם.
כך הרוויח הסוחר החרדי סכום עתק רק בשל הקפדתו על ההלכה, וכמובן, ציותו המוחלט לדברי רבי חיים. מי שעושה את רצון הבורא בלי פשרות ובלי 'התחכמויות' רק מרוויח מכך וזוכה לברכה.
מתוך 'להאיר', ספרו של הגאון ריב יחיאל צוקר שליט"א.