אליעזר (לייזר) רוט
הלב היהודי מתרגש ומתרחב עם התקרב חג הפסח, עקרות בית חרוצות עובדות עד השעות הקטנות של הלילה, מקרצפות ומשפשפות, מכבסות ומגהצות. אברכים שכל ימיהם שקועים בדף הגמרא, מוציאים את הראש החוצה לכמה רגעים, אצים רצים לקנות את כל הנדרש כדי לקיים את מצוות החג בהידור, מ"אשה במה משמחה", ועד קליות ואגוזים שיש לחלק לילדים כדי שישאלו את השאלות ולא יירדמו.
אבל הלחץ הגדול מגיע בערב חג הפסח, צריכים להספיק להתפלל, לאכול ולשרוף את החמץ עד הזמן שקבוע חז"ל, ותוך כדי להספיק ולבצע קניות אחרונות, כיפות לילדים, ציצית חדשה לחג, להחליף את הנעליים שקצת לוחצות, וכמובן להסתפר לפני חצות.
רק בבית אחד בודד, שוררת שמחה עצומה בשעות הללו. פה אין לחץ, אין ריצת אמוק נגד מחוגי השעון. כאן מצטופף קהל גדול שבא לשמוח בשמחת התורה. זהו ביתו של מרן רשכבה"ג שר התורה והיראה, המסיים את כל מסכתות הש"ס בזו אחר זו, כמנהג ישראל שהבכורות מסיימים מסכת ופוטרים את עצמם מהחובה לצום ב'תענית בכורות'.
מי שהשתתפו במעמד המיוחד הזה יודעים לספר שזה היה הרגע הנפלא ביותר בשנה אצל מרן הגר"ח. השמחה העצומה שקרנה מפניו, הברכות שבירך ברוחב לב, האווירה המיוחדת במינה, יין הסיומים שממנו לגם ושאותו חילק לכל הנוכחים, כל אלו נצרבו באתיות של זהב בדברי הימים של מרן שר התורה, אשר הנהיג את הדור בקדושה ובטהרה.
"זכיתי להשתתף במעמדים אלו", מספר לנו הגאון רבי אליעזר יוטקובסקי שליט"א, יו"ר 'אנחנו וצאצאינו' המחזיק בשלל תפקידים תורניים וציבוריים בו זמנית.
"אתם יודעים מתי היה החיוך של מרן הגר"ח מתרחב, והשמחה שלו הגיעה ממש לשיאה?", הוא שואל אותנו… הוא מותיב לה והוא מפרק לה: "אחרי שסיים את כל מסכתות הש"ס בבלי וירושלמי, כשהסתיים המחזור השנתי, ורבינו זצ"ל הצליח לפרוע את כל ה'חובות' שלו, הוא היה קם, ניגש אל הארון ומוציא מהמדף מלמעלה, שהיה מהמדפים של פסח, את מסכת 'ברכות', פותח אותה ומתחיל ללמוד "מאימתי קורין את שמע בערבית".
"אחחחח… איזו מתיקות היתה מתפשטת על פניו ברגע הנפלא הזה. אפשר לדמוע בלי סוף רק מלהיזכר במתיקות הנפלאה הזאת. כיסופים עצומים שהיו לו אל התורה הקדושה.
"רוב האנשים כשעומדים באתגר, מרגישים לקראת הסוף את הרצון העז להגיע כבר לסוף. אני עוד רגע מסיים את הש"ס, בוא נלחץ עוד קצת על הגז נגיע לסוף… אחרי שסיימת את כל הש"ס, להתחיל עכשיו עוד פעם??? כמובן, כל מי שמסיים את הש"ס לא יגיד שבזה הוא מילא את חלקו ועכשיו הוא הולך לנוח. כל אחד יתחיל את הש"ס מחד, זה ברור, אבל ההרגשה בלב, מה הוא מרגיש, עכשיו נכנסים לאתגר מחודש, שוב צריך ללמוד את כל הש"ס ובעוד כמה שנים בעזרת ה' נוכל לברך על המוגמר ולשמוח בסיום הבא.
"אבל אצל מרן זצ"ל, השמחה בהתחלה של הש"ס החדש היתה יותר גדולה מהשמחה על סיום המחזור הקודם. כי הוא התענג על עצם הלימוד והמחשבה שהוא עומד עכשיו ללמוד שוב ש"ס, העניקה לו שמחה ואושר אינסופי".
המצב סנהדרין…
"ישנם סיפורים רבים שמסופרים מפה לאוזן", אומר הרב יוטקובסקי, "חלקם כבר מופיעים בכתובים, אודות השקיעות העצומה של מרן זצ"ל בתורה הקדושה. גם אנחנו נספר כאן כמה וכמה סיפורים כאלו, אבל אני חושב שאחד הסיפורים המיוחדים אירע אחרי שמרן זצ"ל לקח בשבץ מוחי לפני כ-21 שנה, ופונה לבית החולים כשהוא סובל משיתוק בחצי גוף.
"היה זה בתקופת סוכות, וכשהגיע שמחת תורה, אמר מרן הגראי"ל שטיינמן, "ספר תורה שרוי בצער… הגר"ח קנייבסקי שוכב בבית החולים כשהוא סובל… חייבים ללכת לבקר אותו".
"מרן הגראי"ל שכבר הגיע אז לגבורות, יצא מישיבת גאון יעקב, וצעד ברחובות בני ברק עד שהגיע ל'מעיני הישועה', טיפס במדרגות והגיע למרן הגר"ח ששכב במיטה כשהוא סובל ייסורים ומצבו הרפואי בכי רע.
"נכנס מרן הגראי"ל אל החדר ושאל את מרן הגר"ח "נו… מה המצב???". כשאדם שוכב בבית חולים ושאולים אותו מה המצב הוא אמור להשיב מה מצבו הרפואי, הרופאים מקווים לטוב, הרופאים אופטימיים פסימיים, כואב לי הגב, קשה לי להזיז את היד…
"אבל מרן הגר"ח, כשהוא שומע כזאת שאלה: "מה המצב?", מה הוא עונה? "אני אוחז עכשיו בסנהדרין…".
אין לי זמן לעוד חדר
"מעשה נוסף שנוגע גם הוא לימי ערב חג הפסח, היה כשזכה מרן זצ"ל והמשפחה שלו התרחבה, הילדים גדלו קצת ונהיה צפוף מאוד בבית שלו. באו הנהלת כולל חזון איש ואמרו למרן שהם מתכוונים להרחיב לו את הדירה, למרות שהוא לא ביקש.
"אמר מרן שהוא לא מעוניין שירחיבו לו את הדירה, כי זה סתם יפריע לו ללמוד, וחבל לו על הזמן.
"אמרו למרן שיכוונו את העבודות כך שלא יפריע לו. יעבדו רק אחרי שהוא יוצא מהבית לכולל ללמוד, יעצרו את העבודות בצהרים כשהוא חוזר הביתה, ומיד כשהוא יוצא שוב יעבדו עד שיחזור, וכך לא יפריעו לו בכלל.
"אבל מרן התעקש: "אם תבנו לי עוד חדר, זה אומר שיהיה לי עוד חדר אחד שלם לבדוק בבדיקת חמץ… אין לי זמן לזה. אני מעדיף להישאר עם הדירה הקטנה יותר…".
מעשה שלא היה
"עוד סיפור הנוגע לחג הפסח אירע עם מרן הגר"י זילבשטיין שיבלחט"א, גיסו של מרן זצ"ל. הוא היה בא כל יום שישי ללמוד איתו, ובני הבית מספרים שמרן הגר"ח מאוד אהב את הלימוד הזה עם הגיס האהוב שלו, והלימוד היה בחדוותא דאורייתא באופן שקשה לתאר.
"לרב זילברשטיין כידוע תמיד יש שאלות מעניינות, עם כל מיני סיפורים, אבל האוקימתות תמיד מעניינות ומרן הגר"ח היה שומע את השאלות הללו ומשיב ואף מביא ראיות לדבריו, והשמחה היתה גדולה עד מאוד.
"פעם אחת הגיע הרב זילברשטיין עם שאלה מאוד מעניינת. יהודי אחד הפקיד אצל חברו סכום כסף גדול, כשומר חינם הפטור מגניבה ואבידה, וחייב בפשיעה.
"אותו יהודי אכן שמר על הכסף בשמירה מעולה, אבל כשהגיע ליל הסדר, הוא השאיר את דלת הבית כשאינה נעולה, כמנהג ישראל, שלילה זה הוא ליל שימורים ואין מתייראין בו משום דבר, כמו שכותב המשנה ברורה על דברי הרמ"א בסימן ת"פ, וכפי שמובא כבר ב'מעשה רוקח' ובשאר פוסקים שבלילה הזה לא נועלים את הדלת.
"אכן, אירע מקרה ובאותו הלילה פרצו גנבים לביתו של ה'שומר חינם' וגנבו את הכסף. טוען השומר שהוא שמר כראוי ואילו המפקיד טוען שאדם שאינו נועל את דלת הבית בעוד סכום כסף גדול הופקד בידו לשמירה, הוא פושע ועליו לשלם את הכסף…
"הוסיף הגר"י זילברשטיין וסיפר למרן הגר"ח שהוא שאל את השאלה הזאת לשווער הגדול שלהם, מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, והרב אלישיב אמר שאכן דיני שמירה גוברים על המנהג שלא לנעול את הדלת, וצודק המפקיד בטענתו שמדובר בפשיעה מצד השומר, ועליו לשלם את הכסף…
"נענה מרן הגר"ח ואמר לגיסו הרב זילברשטיין, שהסיפור הזה לא ייתכן שהיה, כי הרי ליל הסדר הוא ליל שימורים, ולא ייתכן שבלילה זה פרצו לביתו של יהודי וגנבו ממנו כסף. אם כתוב שזה ליל שימורים, אז זה ליל שימורים".
להראות למרן שאני עושה 'כורעים'
לפני כמה שנים, צעדתי פעם ברחובה של עיר התורה והחסידות בני ברק, בצהרי ראש השנה, אחרי התפילה בדרך לסעודת יום טוב. והנה אני רואה דבר מאוד מוזר, ברחוב צועד יהודי חסידי, הוא נראה אמריקאי. הסקרנות שלי בערה בי… חסיד חוזר מהתפילה בראש השנה בשעת צהרים מוקדמת? הרי אצל החסידים מסיימים את התפילה רק בעוד כמה שעות. מעניין באיזו חסידות מסיימים מוקדם כל כך…
"החלטתי לשאול אותו… איחלתי לו שנה טובה וניגשתי ישר לעניין. איפה התפללת שסיימתם כל כך מוקדם???
"והוא השיב לי תשובה שהפתיעה אותי עוד יותר: "אני חוזר עכשיו מהתפילה בבית הכנסת לדרמן…".
"עכשיו התמיהה גדלה שבעתיים. מה ליהודי חסידי ולתפילת ימים נוראים בבית הכנסת הליטאי המפורסם???
"סיפר לי היהודי הזה, קוראים לו הרב פרנקל, והוא גר בלייקווד, הוא סיפר לי סיפור מדהים, שכדאי מאוד לספר…
"היה זה לפני 35 שנה", כך הוא מספר, "עברתי תאונת דרכים קשה מאוד בארה"ב, וצוותי ההצלה שהגיעו לזירה כבר אמרו נואש. הזמינו במיוחד מסוק שהטיס אותי במהירות לבית החולים, שם הצליחו הרופאים לייצב את מצבי, הצילו את חיי, אבל נשארתי משותק בגלל חוליה אחת שבורה בעמוד השדרה.
"לאחר שהתאוששתי, פניתי להיוועץ ברופאים, אודות ניתוח כלשהו שיאפשר לי לחזור ולתפקד… הייתי מרותק לכסא גלגלים, אדם צעיר שכל עתידו לפניו. זה היה נורא ואיום.
"כל המומחים ששאלתי אותם, אמרו לי בשום אופן לא לעשות ניתוח. זה רק יחריף את המצב ויסכן אותי עוד יותר. אבל רופא אחד, בכיר ובעל שם, טען בתוקף שאין לי מה להפסיד, אדרבה, אם אעשה ניתוח מסוים, יש סיכוי שאוכל לחזור לתפקד באופן חלקי ואולי אפילו באופן מלא. מי יודע…
"ביקשתי שייתנו לי זמן להתייעץ, באתי לארץ להתפלל על עצמי שאזכה לרפואה שלמה, והחלטתי לפנות למרן הגר"ח ולשאול בעצתו אם לעשות את הניתוח או לא.
"מרן שמע את הסיפור. אמרתי לי שאני מרותק לכסא גלגלים, אני סובל סבל רב, וכל הרופאים אומרים שלא כדאי לעשות ניתוח וזה מסוכן, רק רופא אחד אומר לנתח והוא תולה תקוות שאוכל להשתקם…
"מרן שאל אותי שאלה אחת: "אתה יכול לעשות 'כורעים' בראש השנה ויום כיפור? אתה יכול להשתחוות לבורא כל עולמים???".
"צחקתי צחוק מריר", מספר אותו יהודי, "איך אני יכול לעשות 'כורעים'??? אפילו לעמוד בשמונה עשרה אני לא יכול. אני מרותק לכסא גלגלים!!!".
"אמר לי מרן "אם ככה, תעשה את הניתוח, שתוכל לעשות 'כורעים'…".
"עשיתי את הניתוח", הוא מספר, "ונגד כל התחזיות של שמונת הרופאים הפסימיים, השתקמתי באופן מלא, עם תוצאות טובות יותר מאלו שצפה הרופא היחיד שכן המליץ על הניתוח…
"מאז", משלים הרב פרנקל את הסיפור, "בכל שנה אני בא במיוחד מאמריקה לבית הכנסת לדרמן, להראות לרבי חיים קנייבסקי שאני מסוגל לעשות 'כורעים'…".
למען ידע דור אחרון
"אספר עוד סיפור אחד נפלא על השקיעות הנוראה של מרן זצ"ל בלימוד התורה הקדושה שהיתה לא רק משוש חייו, אלא כל חייו ולא היה לו שום דבר חוץ מהתורה הקדושה.
נכנסתי פעם עם הנגיד הנכבד הר"ר רובי שראן, יהודי אוהב תורה וגומל חסידם בהיקפים שקשה לתאר. הוא מאוד התמסר למרן זצ"ל ולבית שלו, והשתדל להוזיל מהונו כדי ליהנות את מרן, בבחינת 'חכם לב ייקח מצוות'.
"בין היתר הוא מימן את רכישת המכונית של מרן זצ"ל, הוא קנה למרן זצ"ל ספר תורה קטן ששימש את המניין בבית, הוא קנה למרן גם ספרי נביאים וכתובים על קלף, לקריאת ההפטרות והמגילות, הוא מימן את ההוצאה של התלמוד ירושלמי עם הביאור של מרן ועוד ועוד.
"זה היה לפני שנה, ומרן כבר לא הרגיש טוב, הוא היה מאוד חלש והיו זמנים שהגוף שלו פשוט היה קורס ולא יכול היה לעמוד בעומס העצום שהיה על כתפי מרן, הן ה'חובות' שלו, והן צרכי הציבור והשאלות שבאו אליו מכל רחבי העולם.
"נכנס רובי שראן עם חלק מהמשפחה שלו, והיה שם גם צלם שהתבקש להסריט את המעמד. אבל מרן היה פשוט באפיסת כוחות. דיברו אליו והוא לא שמע מה אומרים לו. אבל נמצא כאן הנגיד שתורם כל מה שצריך לבית מרן בעין יפה ובלב רחב, מה עושים??? אמרו למרן בקול גדול שרובי שראן נמצא כאן, הוא רוצה ברכה. אבל מרן לא שמע. "הוא ממן את הוצאת הירושלמי", אמרו בקול, אבל מרן לא שמע. "הוא קנה את הרכב!", "הוא קנה את הספר תורה…", "הוא הביא את הנביאים וכתובים", הוא תרם בשבוע שעבר קמחא דפסחא ל-28 אלף אברכים!!!".
"אבל מרן אינו שומע…
"כבר התחלנו להסתובב ולצאת, ופתאום מתחיל רובי שראן לצעוק לצלם: "תצלם, תצלם!!!". רואים את מרן יושב עם עיניים פקוחות ולומד את ה'חובות' שלו, במיקוד מלא, כאילו לא היה שקוע בשינה רק לפני חצי דקה.
"הנגיד עצמו הסביר את אשר ראו עיניו", הרב מותש, כל מה שלא נוגע ללמוד תורה רחוק עכשיו ממנו, הוא לא מסוגל לשמוע בכלל, אבל לתורה יש לו כח, גם כשהוא נמצא בכזאת אפיסת כוחות. זה משהו שחייבים לצלם ולתעד… למען ידע דור אחרון מי הוא מרן שר התורה, ועד כמה השקיעות שלו בתורה גדולה ועצומה, שום דבר לא יותר חשוב לו מהתורה הקדושה".