שח הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א:
סיפר לי יהודי מעשה שהתרחש בבית המדרש של קהילתו: היה זה לאחר שיפוץ כללי שעשו בבית המדרש, ורק את הספסלים השאירו כבתחילה, מתנדנדים ובלויים. התעורר הוא לפעול למען החלפת הספסלים, אך כשהגיע לדבר על כך עם הגבאים, דחוהו על הסף, בהצטדקם לאמור שצריך לשם כך ששת אלפים דולר, ואין סכום זה נמצא כעת בקופת בית המדרש.
ברגע הראשון חלפה לו מחשבה במוחו שעליו ללחוץ אותם אל הקיר, כדי שיוכרחו להתאמץ ולהשיג את הסכום הדרוש למען החלפת הספסלים, אך מיד דחה את המחשבה, וכה אמר: 'למה לי לבטוח באנשים בשר ודם? הלא אני יכול לבטוח בהקב"ה שהוא חזק מכל חזק…'
מספר היהודי: היה זה לפני חג הפסח, ולקראת הפסח הגיע גביר אחד לשבות בבית אחד סמוך לבית מדרשנו, והגיע להתפלל בבית מדרשנו. בבוקרו של יו"ט ראשון הוא כובד בעליה לתורה, וכשהגיע למי שברך, והשמש אמר "בעבור שיתן מתנה לבית המדרש…" – הוסיף הגביר בחדות: "בעבור שיתן ספסלים לבית המדרש".
הדבר היה פלא ממש, שכן אותו גביר לא ידע כלל שבית המדרש שופץ ולא הכיר כלל את המקום קודם לכן.
הפלא ופלא! הקב"ה אומר לו לאדם: הסבור הנך שבגלל שאתה נמנע מלהשתדל יתר על המידה לא יהיו לך ספסלים?! הבה ואראה לך שלא זו בלבד שלא תפסיד, עוד תקבלם בדרך של כבוד וללא צורך להילחם ולהסתכסך עם הגבאים. ומעל הכל, הלא תזכה לקרבת אלוקים עצומה בעבור כך, עד שתתפעל מאותה קרבת אלוקים יותר משתתפעל מהספסלים עצמם!
סיפר לי יהודי שנה אחת בעת שאיבת מים שלנו בערבי חג הפסח, שזו השנה הראשונה שלא עסק כלל בלקיחת קמחא דפסחא, ואע"פ שהוא נצרך גדול ומשיא את צאצאיו, כך שבוודאי רצון ה' שיקבל קמחא דפסחא, עם כל זה הבין שאין רצון ה' שישתדל בדבר בטלפונים וכדו', אלא מה שיצטרך לקבל יקבל.
הוסיף היהודי ואמר לי עם דמעות בעיניו: "השנה קיבלתי יותר מכפול מכל שנה…"
לא מפני שהוא עדין נפש מטבעו לא השתדל בדבר, אלא מפני שלמד והתחזק באמונה ובטחון. הסבור אתה שאם לא תבקש, זה לא יגיע אליך?! ההיפך הוא הנכון!
('הבינני ואלמדה')