נכנס חסיד לרבו וביקש ממנו ברכה. אך לא סתם ברכה. הוא רוצה לזכות בפיס… והרבי סבר וקיבל. יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שיושפע עליך המזל.
הגיע יום ההגרלה וליבו של החסיד מלא בהתרגשות. התרגשות ולא מתח, כי מתח משמש רק במצב של ספק, אבל כאן היה אצלו ודאי שברכת הרבי תעמוד לימינו.
כאשר הוקראו המספרים שעלו בגורל נפל ליבו בקרבו. "רבי", חזר אל רבו בעוד אינו מצליח להסתיר את הטרוניה על כך שלא זכה בהגרלה. "רבי, מדוע לא זכיתי בהגרלה?"
החל הרבי לחקור אותו אודות כל מעשיו ביום קיום ההגרלה. הרבי ביקש ממנו שלא ידלג גם על פרטים שבעיניו נראים לא חשובים.
הוא סיפר וסיפר כיצד התעורר אמר 'מודה אני', נטל את ידיו, ניגב עם המגבת הכתומה וכך הלאה. "עצור", הורקה לו הרבי כאשר סיפר על ארוחת הצהריים הזולה שהצליח לסדר לעצמו באותו יום במסעדה. "למרבה הצער ניצלת את המזל שהמתין לך באותו יום לדבר פעוט, לארוחת צהריים זולה"…
את הסיפור סיפר הגה"צ רבי חיים זייציק זצ"ל, שלמד מכך מסר נפלא.
חז"ל אומרים שאם היו ישראל בימים הנוראים צדיקים גמורים וגזרו עליהם גשמים מרובים, אזי גם אם ירעו את מעשיהם עתידים הגשמים המרובים לרדת, אך שלא בזמנם, באופן שלא יועילו ולא יצמיחו.
ונכונים הדברים, סיים רבי חיים, לא רק על גשמים – מלשון גשמיות, אלא גם על רוחניות. בימים הנוראים נגזר עלינו שפע רוחני רב וגילויים בתורה ובעבודת השם לכל השנה. אך דא עקא, שעלול אדם לבזבז את האוצרות לדברים פעוטים, כאותו חסיד שבזבז את מזלו על ארוחת צהריים זולה.
(הרב ישראל למברגר מוסף שב"ק בראשית תשע"ד)