מידת הבגד המחייבת בציצית
* לדעת השולחן ערוך, בגד בן ארבע כנפות שלא ניתן לכסות בו את ראשו ורוב גופו של יֶלֶד ממוצע בן תשע, אינו חייב בציצית מדאורייתא. ויש מהאחרונים שכתבו, כי מדדו שיעור זה ומצאו, שאורך הבגד צריך להיות לפחות אמה וחצי. ורצוי שאורכו יהיה שתי אמות.
* לדעת הרמ"א, גם בגד שניתן לכסות בו את ראשו ורוב גופו של ילד בן תשע, אינו חייב בציצית מדאורייתא, אלא כאשר על פי הנוהג המקובל במקום, נער ממוצע בן שלוש עשרה אינו מתבייש לצאת באקראי לרחוב, כאשר הוא לבוש בבגד זה, בגין מידתו הקטנה.
תפירת בגד ציצית שנקרע
* בגד ציצית שנחתך לשניִם, ושני החלקים עדיין חייבים בציצית, דהיינו שיש בגודלָם שיעור חיוב ציצית, וכן נותרו בכל אחד מהם ארבע כנפות כדין – אם איחו את חלקי הבגד, רצוי להסיר את החוטים מֵאחד החלקים, ולקושרם מחדש.
* בגד ציצית שנקרע בתוך הטווח של שלוש אצבעות משפת הבגד – אין לתופרו. לשיטת רש"י – האיסור הוא מחשש שהתופר ישייר מעט מחוט התפירה, ויחשיבוֹ כאחד מחוטי הציצית. והאיסור הוא אף בקרע כלשהו, אך רק כשהתפירה נעשית בחוט הראוי לשַׁמש כחוט ציצית. ולשיטת רב עמרם גאון – האיסור הוא משום שחתיכת בד שגודלהּ פחות משלוש אצבעות אינהּ נחשבת כבגד, ואף לאחר חיבורהּ לבגד באמצעות תפירה; וחוטי ציצית הקשורים בהּ, אינם נחשבים כקשורים לְבֶגֶד. ואיסור התפירה הוא בכל חוט שהוא, אך רק בחתיכה שנקרעה לגמרי מהבגד.
* בגד ציצית שנקרע בשפתו, בתוך הטווח של שלוש אצבעות, לכתחילה, ראוי להחמיר ככל שיטות הראשונים, ולתופרו בחוט שאינו ראוי לשַׁמש כחוט ציצית לבגד זה; ובקֶרַע בלבד, ולא בחתיכה שנקרעה לגמרי מהבגד. אך בשעת הדחק, ניתן לתפור את הקרע בחוט הראוי לשמש כחוט ציצית.
* במקרה של ספק בנוגע לתפירת בגד ציצית שנקרע בשפתו, רצוי לתפור בכנף הבגד חתיכת בד חלקה – ללא תפרים – שיש בשטחהּ לכל הפחות שלוש על שלוש אצבעות. ומנהג ישראל מקדמת דנא, לתפור בכל בגדי הציצית חתיכת בד כזו בכל ארבע הכנפות.
הלכות שונות מֵהלכות ציצית
* בגד בן ארבע כנפות השייך לשותפים, חייב בציצית. ואף אם אחד מהשותפים הוא אשה, או גוי, הפטורים ממצוַת ציצית – הבגד חייב בציצית, אך אין לברך על לבישתו.
* בגד ציצית שקשורים בו חוטי ציצית כשֵׁרים, אסור להסירם ממנו. אולם, אם הבגד אינו מיועד לשַׁמש עוד כבגד של מצוה, וכגון שהתבלה – מותר להסיר את החוטים. וכמו כן, מותר להסיר חוטי ציצית מבגד ציצית, במטרה לקושרם בבגד ציצית אחר; אך אם ניתן להשיג חוטים אחרים עבור הבגד האחר, ראוי להחמיר ולא להסירם.
שימוש בחפצי מצוה ללא רשות בעליהם
* מותר להשתמש בטלית ובתפילין של חבירו ללא ידיעתו, משום שאנו מניחים כי כל אדם מתרצה בכך שיקיימו מצוה בחפציו. והיתר זה, אמוּר גם ביחס לחפצים השייכים לקטן.
* אסור ללמוד בספר של חבירו ללא רשותו. ויש מגדולי האחרונים שכתב, שבספר המונח בבית הכנסת, מותר ללמוד ללא בקשת רשות, כיון שהמביא ספר לבית הכנסת, מביאו על דעת כן.