כשמגיעים למירון ומוצאים שם סטנדר כדי להתפלל או ללמוד, לא עולה במחשבה שיש אנשים שטורחים ועמלים לסדר את הריהוט על הצד הטוב ביותר. הם עוקבים אחרי מצב הכיסאות והשולחנות, וכשמגיע הזמן, גם קונים ריהוט חדש.
לפני כמה שנים, בשלב של החלפת הריהוט ניגש אחד מחברי ההנהלה במירון, שהוא נציג של גדול בישראל, אל אחד הגבאים האחראים ואמר לו: "עכשיו, כשמחליפים ריהוט, אני מבקש שתציבו סטנדרים גדולים שאפשר להניח עליהם גם גמרא וגם רשב"א, כך שיוכלו ללמוד במנוחת הנפש".
שאל אותו הגבאי, "בשביל מה אנשים באים לכאן, למירון? בשביל ללמוד או להתפלל? תראה איך כולם עומדים ומתפללים כאן".
הנציג התבונן סביבו, ואכן, כולם מתפללים. רק בצד יושב בחור אחד ולומד. לידו יש גמרא ועוד ספר, ובדיוק בשביל לומדים מעין אלו הוא מבקש סטנדרים רחבים יותר. "הנה, תראה, כאן יושב בחור ולומד", הראה עליו הנציג באצבעו.
"ובשביל בחור אחד צריך סטנדרים מיוחדים?"
"בוודאי", ענה הנציג, "הרי הבחור הזה לומד תורה. עליו עומד העולם!"
מה הוחלט בסוף? אתם מוזמנים לבוא למירון ולראות. החלק המעניין שייך דווקא לבחור…
אחרי שהם סיימו את השיחה, ניגש הבחור לנציג ואמר לו: "אני כל כך מתרגש מהמילים שאמרת. כבר תקופה ארוכה שקשה לי מאוד בישיבה. נשברתי. כמעט שהחלטתי לעזוב את הלימוד. רק שקודם לכן באתי הנה, לציון של רבי שמעון. ישבתי כאן כמה שעות ובשלב מסוים החלטתי ללמוד. בדיוק אז אתה רואה אותי ואומר עלי שאני מחזיק את העולם. אם כך, אני חוזר לישיבה. בעיניי זה כמו שרבי שמעון בר יוחאי בעצמו שולח אותי לישיבה. לא ידעתי שאני כל כך חשוב".
שנה אחר כך, בפורים, ביום אשר קיבלו עליהם היהודים את התורה מרצון, נפגשו השניים במסגרת מגבית של הישיבה. "זה שאני לומד תורה, זה בזכות החיזוק שלך אז", הזכיר לו הבחור.
(גיליון 'השגחה פרטית')